מְנַשֶּׁה הוא בנו הבכור של יוסף, שנולד לו במצרים מאסנת. יוסף קרא שמו מנשה, ״כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי״ (בראשית מא).
כשבירך יעקב את בני יוסף, שיכל את ידיו והקדים את אפרים הצעיר למנשה, אך בירך את שניהם, ״בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל״ (בראשית מח). יעקב נתן לכל אחד מהם מעמד של שבט.
שבט מנשה נחל בשני עברי הירדן. בתנ״ך הוא אחד משבטי ישראל היוצא מבני יוסף.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.