יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, משבט אפרים, היה משרתו הנאמן של משה. בהיותו במלחמת עמלק הוא שהוביל את הלוחמים, ״וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה״ (שמות יז). הוא נזכר כמי שלא ימיש מתוך אוהל מועד.
יהושע נשלח כאחד מן המרגלים, ויחד עם כלב מסר דיווח טוב על הארץ מול עשרת המרגלים (במדבר יג-יד). משה סמך את ידיו עליו ומינהו למנהיג הבא, ״וַיִּמָּלֵא רוּחַ חָכְמָה״ (דברים לד).
לאחר מות משה הוביל יהושע את ישראל בכניסה לארץ: חציית הירדן, כיבוש יריחו וחלוקת הנחלות בין השבטים (ספר יהושע). לפני מותו כרת ברית עם העם בשכם, ״אָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת ה'״ (יהושע כד). בתנ״ך הוא מנהיג הכיבוש וההתנחלות.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.