מדרש אגדה · במדבר פרק י׳

עשה לך. משלך. שתי חצוצרות כסף. ולמה של כסף, התורה הקדושה חסה על ממונם של ישראל, בעבור זה לא עשו אותם של זהב:

אני ה' אלהיכם. לימות המשיח בעל שיחול שמו של הקב"ה עליהם:

ונסעו הקהתים נושאי המקדש. זה הארון וכלי הקודש:

והקימו את המשכן. בני גרשון שלא היו פורקין אותו עד בואם, אהרן ובניו היו מכסין את הארון וכל כלי הקדש, שנאמר ובא אהרן ובניו [וגו' וכסו בה את ארון העדות] (במדבר ד' ה'):

ויאמר משה לחובב בן רעואל וגו'. הוא חובב הוא רעואל הוא יתרו, ולמה נקרא שמו יתרו, שהותיר פרשה אחת בתורה. רעואל שנעשה ריע לאל, ומה שמו חובב שמו:

נוסעים אנחנו אל המקום. המסע הזה שרצה הקב"ה על מנת להכניסם אל הארץ מיד אלולי שחטאו במרגלים:

לכה אתנו והטבנו לך. הקב"ה הזהיר את ישראל שנהיה טוב לגרים, שנאמר ואהבתם את הגר (דברים י' י"ט), אבל בארץ לא נתן להם חלק לפי שלא ניתנה הארץ אלא לזרעו של אברהם, כיון ששמע חובב שלא יתנו לו חלק בארץ, אמר היאך אניח את מקומי אשר יש לי שדות וכרמים ובתים ואלך אל מקום שלא יהא לי שם חלק בארץ, לכך נאמר ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי (פסוק ל'):

ויאמר אל נא תעזוב אותנו. בבקשה ממך שלא תעזוב אותנו, שלא יהא פתחון פה לשאר גרים:

כי על כן ידעת חנותינו במדבר. ומה היו אומרים כל הגרים עלינו שאנו כפויי טובה הרי יתרו שעמד עמהם כל הימים ולא עשו עמו טובה:

והיית לנו לעינים. שאם נטעה בדבר אתה תאיר עינינו, בשם שעשית בדיינין:

והיה כי תלך (אתנו) [עמנו] והיה הטוב וגו'. מה רצה לומר לו, כך אמר לו משה אותו מקום שעתיד לבנות בית המקדש לא יתחלק לשבטים ובית חלקות יניחו דשנה של יריחו לחלק שבעת שיבוא הזמן שיבנה בית המקדש יתנו לו בחלקו חילוק דשנה של יריחו, בין כך ובין כך שיעמוד דשנה של יריחו בלא אדונים נתן לך עד שיבנה בית המקדש ועל דבר זה שמעו להם ונכנסו לארץ, ומנין שנתנו להם דשנה של יריחו, שנאמר ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים וגו' (שופטים א טז), וזו יריחו, ולכך נאמר והיה הטוב [ההוא] אשר ייטיב ה' (לנו) [עמנו], ואין טוב אלא בית המקדש, שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג' כ"ה):

ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. לפי שרצה הקב"ה להכניסם לארץ מיד ולא נחו שלשת ימים:

וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים. שהיה משפיל את הגבוה לפניהם והיה מגביה את השפל, והיה הורג נחשים ועקרבים:

וענן ה' עליהם בנסעם מן המחנה. כדי שלא תכם השמש:

בספרי כתוב היה עמוד הענן מקופל ועומד ולא היה מהלך עד שמשה אומר קומה ה' (פסוק ל"ה), וכשהיו ישראל חונים היה עמוד הענן מקופל ועומד, ולא היה פורס עד שמשה אומר שובה ה' (פסוק ל"ו), משל למלך שהיה הולך עם אוהבו בדרך לא היה נוסע עד שאומר לו אוהבו תסע, היה נוסע ולא היה חונה, עד שאומר לו אהובו חנה, והיה חונה, כן השם עם משה:

ויהי בנסוע. פרשה זו נעשית בסימנין מלמעלה ומלמטה, ללמדך שאין זו מקומה, אלא בתחלת מסע הדגלים:

ויש אומרים שהוא בפני עצמו, ומטעם זה עשה בר קפרא לספר התורה שבעה ספרים, ועל זה היה דורש חכמות (נשים) בנתה ביתה [חצבה עמודיה שבעה] (משלי ט' א'), אלו שבעה ספרי תורות, ומטעם זה שנינו תורה שבלה אם יש בה ללקוט (פ') [פ"ה] אותיות כפרשת ויהי בנסוע וגו', מטמא את הידים:

שובה ה' [רבבות אלפי ישראל]. מלמד שאין השכינה שורה פחות מששים רבוא מישראל, ומכאן אמרו כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה גורם לשכינה שתסתלק מישראל, הרי שהיו ישראל ששים רבוא חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה גרם לשכינה שתסתלק מישראל: