מדרש אגדה · בראשית פרק י״א

ויהי כל הארץ שפה אחת. שהיו מדברים כולם בלשון הקדש:

ודברים אחדים. שהיו מדברים כולם על יחודו של עולם:

וימצאו בקעה. שהלכו בכל העולם למצוא מקום שיחזיק כולם ולא מצאו אלא בארץ שנער, ששם ננערו דור המבול שהיא עמוקה:

ויאמרו איש אל רעהו. כוש אמר לנמרוד:

ונעשה לנו שם. שיעשו מגדל וראשו בשמים וישימו שם ע"ז, כמו שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג):

פן נפוץ. פיהם הכשילם, לכך נאמר ויפץ ה' אותם משם (פסוק ח). אמרו אחר אלף ושש מאות וחמשים [וששה] שנה מתמוטט הרקיע וירד מבול, לפיכך נעשה מגדל:

וראשו בשמים. כדי שיהא סומכן:

וירד ה' לראות. לסוף דעתם לראות מה יגזור עליהם על שהיה בדעתם לבנות עיר ומגדל:

ויאמר ה'. אמר הקב"ה:

שפה אחת לכולם. וכל אחת יודע מה יאמר לו חבירו או טיט או לבינה ועל דבר זה הם בונים, וכל זמן שיש להם שפה אחת לא יבצרו מלבנות, אלא אבלבל את לשונם ומעצמם יניחו הבנין, מה עשה קרא למלאכים ואמר להם שירדו למטה וכל אחת למשפחה אחת לדבר בלשון אחרת, כדי שלא יבינו משפחה זו דברי משפחה אחרת, וכן עשו שנאמר הבה נרדה:

ויפץ ה' אותם משם. אמרו רבותינו ז"ל שאותו מגדל שלישי נבלע, ושלישי נשרף, ושלישי עומד עד היום, והוא גבוה מאד שהחלקים שהם נטועים למטה ממנו נראים כחגבים לאותו שעומד בראש המגדל, ובעת שהפיצם מה שנפלו במים נעשו רוח המים, ומה שנפלו ביער נעשו קופים, ומה שנפלו במדבר נעשו שדים:

אלה תולדות שם. למה מינה הכתוב שם שם שני פעמים, משל לאדם שאבד אבידה ומבקשה באשפה והביא עכברים שהם צוברים באשפה עד שמצאו האבידה, וכיון שמצאו האבידה מיד נפרשו, כך התחיל למנות תולדות שם עד שבא לאברהם שהוא מציאתו של הקב"ה, כמו שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמי' ט ח). וכן בפרץ אלה תולדות פרץ (רות ד יח), עד שמצא דוד, כמו שנאמר מצאתי דוד עבדי (תהלים פט כא), שני מציאות מצא הקב"ה בעולמו, אברהם ודוד, והכתוב אומר ונח מצא חן (בראשית ו ח), לא שני נח דהוא מצא להקב"ה והקב"ה לא מצא:

וימת הרן על פני תרח אביו. בחיי אביו מת לפי שהשליכו את אברהם לכבשן האש ועלה משם לשלום, היו כולם אומרים על הרן לפי שהיה עובד לאש לכך נשא האש פנים לאברהם בשביל אחיו ולא הזיקו האור, מה עשה הקב"ה הוציא שביב אש מן הכבשן והרג את הרן:

תרח. תרח שהרתיח כעס הקב"ה על עובד ע"ז:

יסכה. זו שרה שהיתה סוכה ברוח הקודש. ד"א יסכה שהכל סוכה ביפיה:

אין לה ולד. אפילו כתוב אין לה ולד היה לה:

וימת תרח בחרן. למה תרח בחרן מת, ולמה כתוב בדורות הראשונים וימת, ובעשרה דורות האחרונים לא נאמר וימת, לפי שהראשונים היו עתידים למות במבול, לפיכך כתיב בהם מיתה, אבל האחרונים שהם עומדים לקיום העולם, לא כתיב בהם מיתה, ולמה כתיב בתרח מיתה, והלא תרח היה חי בעת שיצא אברהם מחרן, ולמה כתיב וימת, חישבו הקב"ה כאלו מת, כדי להפטר אברהם מחיוב כבוד אב ואם לפי שאברהם הניחו בחרן והלך לו לארץ כנען: