מדרש אגדה · בראשית פרק ל״א

השדה אל צאנו. מכאן לאדם שרוצה לדבר דבר סתר יצא לשדה ויספר במקום שאין שומעין אותו בני אדם, שאזנים לכותל ואזנים ליער, אבל בשדה אין כלום:

התל בי. שקר:

והחליף את משכורתי. כלל בחמשה שנים החליף את משכורתי:

עשרת מונים. כמה הם עשרת מונים מאה פעמים בכל שנה שחמשת השנים שני פעמים:

כי ראיתי את כל אשר לבן וגו'. שהיה מחליף בימי עיבורן:

העוד לנו חלק ונחלה. על מה אנחנו עומדים, אפילו אם ימות אין לנו חלק ונחלה, לפי שאין הבנות יורשים במקום הבנים, כי נמכרנו כשפחה שמשתעבדים בה:

ויאכל גם אכול וגו'. הכסף שהיה צריך בנישואין או לשמור צאנו בי"ד שנה שעבדת בנו:

את התרפים. נתכוונה כדי להסיר ע"ז מבית אביה:

ביום השלישי. שהיה רחוק דרך שלשה ימים:

ויקח את אחיו. מאנשי המקום ומקרוביו:

מטוב עד רע. ולמה הזהירו הכתוב שידבר בטובה, לפי כשהיה מדבר בטובה היה מזכיר ע"ז אלהי אברהם ואלהי נחור שהם שופטים בינותינו:

ויען יעקב. על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

לא יחיה. ומפני החרם הזה מתה רחל בלא זמנה:

באהל יעקב ובאהל לאה וגו'. אהל יעקב זה אהל רחל, שהיה רגיל בו יותר משל לאה, ולא היה לו אהל מיוחד, חזר ברוב רמאותו ולא הניח כלום לפשפש, וחזר ופשפש בכר הגמל, ונעשה נס לרחל ונעשו התרפים כר מלא נוצה:

ולא מצא את התרפים. אבל דברים אחרים מצא: לפיכך ויחר ליעקב:

לא שכלו. כמו תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כא י):

גנבתי יום וגנבתי לילה. אותה שהיתה גנובה בין ביום בין בלילה, לי היתה גנובה, ואני חייב באחריותה:

ד"א גנובתי זינבתי באורתא מאי טעמיה זוטר גנובתיה, וכן היה אומר יעקב אני הייתי מנהג אחריהם סמוך לזנבם ביום ובלילה:

הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה. כשהייתי שומר בקיץ, וגם כשהייתי שומר ביום המעונן, שהוא דומה ללילה שהיו ימים מעוננים, כמו שאמרו במסכת יומא יום מעונן היה, שקורין שקוטינש אכלני חרב:

ותדד שנתי מעיני. שכבת שחר:

ופחד יצחק. שהיה לו בשעה שנעקד:

אם תענה את בנותי. מתשמיש המטה: