מדרש אגדה · בראשית פרק ל״ג

ויחץ את הילדים. כל אחד ואחד זכותו תקום עליו:

ואת לאה וילדיה אחרונים [ואת רחל ואת יוסף אחרונים]. מכאן שחביבין עליו בני לאה ובני רחל יותר מבני השפחות:

והוא עבר לפניהם [וישתחו ארצה שבע פעמים]. הדא הוא דכתי' כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד טז):

וׄיׄשׄקׄהׄוׄ. ולמה נקוד, מלמד שלא בקש לנשקו אלא לנשכו, ונעשה שיניו כמו שעוה:

ויבכו. זה בכה על צוארו, וזה בכה על שיניו:

ותגשנה השפחות. הנה וילדיהן. וביוסף כתיב ואחר נגד יוסף ורחל (פסוק ז), ולמה, אמר יוסף, רשע זה עינו רמה היא שלא יתלה עיניו עליה והגביה יוסף קומתו וכסה אותה, ולפיכך אין עין רעה שולטת בזרעו של יוסף:

כראות פני אלהים וגו'. ולמה מזכיר יעקב שמו של הקב"ה כאן, כדי ליראו ולבהלו, אמר עשו הקב"ה הגיעו בכבוד זה איני יכול לו, משל לחבר שמבקש את חברו להרגו, נזדמנו לסעודה אחת, אמר האחד טעם תבשיל זה כטעם תבשיל שטעמתי בבית המלך, אמר אותו האיש וכך הוא זה וזה רגיל בבית המלך, מיד נתיירא ממנו:

ויאמר נסעה ונלכה. כיון שראה אותו הרשע ממונו של יעקב, הרהר בלבו ואמר מה העולם הזה והוא אינו חלקו, אחי בזה המעלה, העולם הבא על אחת כמה וכמה, מיד בקש מיעקב שינחל חצי העולם הזה, והוא ינחל חצי העולם הבא:

ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים וגו'. זה משה ואהרן:

והצאן והבקר עלות וגו'. אלו ישראל שנאמר (ואתנה) [ואתן] צאני צאן מרעיתי וגו' (יחזקאל לד לא), ואלולי רחמנות של הקב"ה ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן. בימי (אנדרינוס) [אדריינוס] קיסר:

ד"א כי הילדים רכים. ואינם יכולים לסבול עול גיהנם, ואם ידפקום יום אחד אין להם תקוה:

יעבר נא אדוני. לפי שאין אתה מתיירא שום דבר:

ואני אתנהלה לאטי. כי המצות אינם נעשים חבילות חבילות:

עד אשר אבא אל אדני שעירה. חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר, וכי אפשר ליעקב לרמאות אותו, אלא אימתי יבא אצלו לעתיד לבא, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדי' א כא):

אציגה נא עמך. ביקש ללוותו ולא קיבל עליו:

וישב ביום ההוא וגו'. היכן הלכו, מלמד כיון שראו המלאכים שהיה אומר להם מי אתם ואמרו המלאכים אנו שלוחים שם יעקב והיו מכים אותם, וכל אחד הולך לדרכו, אמרו שלא היה נכוה בגחלת של יעקב:

ויבא יעקב שלם וגו'. שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו:

ויחן את פני העיר וגו'. והיה משדר לכל אחד ואחד דורון:

ויקן את חלקת וגו'. תיקן להם מטבע:

ויקרא לו וגו'. ומי קראו אל אלהי ישראל: