מדרש אגדה · דברים פרק י״ד
16 פסוקים עם מדרש. מדרש אגדה על דברים, לפי סדר הפסוקים, בעברית.
מדרש אגדה · דברים פרק י״ד
פסוק א׳
בנים אתם לה' אלהיכם. ינהוג בהם מנהג בנים אם לא תעבדו ע"ז:
לא תתגודדו. כמו שנאמר ויתגודדו כמשפטם וגו' (מ"א יח כח):
ד"א לא תתגודדו. כלומר אל תעשו המצות אגודות, כמו שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט ו):
ולא תשימו קרחה. נאמר כאן קרחה, ונאמר להלן קרחה (ויקרא כא ה), מה להלן על מת, אף כאן על מת, ומה להלן עשה הראש כבין העינים, אף כאן עשה הראש כבין העינים:
פסוק ב׳
כי עם קדוש אתה. הקב"ה קידש אתכם לשמו ובכם בחר מכל העמם, לכ אל תעשו כמעשה העמים:
פסוק ג׳
לא תאכל כל תועבה. לא תאכל כל מה שתיעבתי לך:
פסוק ד׳
זאת הבהמה. ומפרש החיה, מכאן שהחיה נקראת בהמה: שור שה כשבים ושה עזים.
פסוק ה׳
איל צבי ויחמור. גלוי וידוע לפניו שהבהמות הטהורות מועטות, לכך פרט להם הכתוב, גלוי וידוע לפניו שעופות טמאים מועטים, לכך פרט להם הכתוב, מכאן למדנו שלא ישנה אדם לתלמידו אלא דרך קצרה:
פסוק ז׳
השסועה. בריה בפני עצמה היא ויש לה שני גבין ושני שדרות:
פסוק י״ג
והראה ואת האיה והדיה למינה. תמן כתיב [ואת הדאה ואת האיה] למינה (ויקרא יא יד), והכא כתיב האיה למינה, מכאן שהאיה והדיה אחת היא, ומצינו למדים כ"ד עופות טמאים, כ' שמפרש אותם, וד' הבאים מן למינם למינהו:
פסוק י״ז
והקאת ואת הרחמה ואת השלך. ולמה נקרא שמו שלך ששולה דגים מן הים:
פסוק י״ח
והחסידה והאנפה למינה. ולמה נקרא שמה חסידה שעושה הרבה חסידות עם חברותיה:
והדוכיפת. הודו כפות:
והעטלף. שאינו יוצא אלא בעלטה:
פסוק י״ט
וכל שרץ העוף טמא הוא. על חגבים טמאים וצרעה וכיוצא בהם הכתוב מדבר:
פסוק כ״א
לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך. זה גר תושב שהוא כופר בע"ז אבל נתגייר, לגר בנתינה וגם במכירה, דכתיב לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה או מכור לנכרי. וכן לגוי בנתינה ובמכירה שנאמר תתננה ואכלה או מכור לנכרי:
לא תבשל גדי בחלב אמו. שלשה פעמים כתיב לא תבשל גדי בתורה כנגד עופות וחיות ובהמות, שכשם שאסורים באכילה, כך אסורים בישול, שלכך הוציאו הכתוב בלשון בישול לא תבשל:
פסוק כ״ב
עשר תעשר. הזהר לעשר שלא תבשל הגדייות בחלב אמותיהן זו מכת השתון שמבשל הזרע:
ד"א עשר תעשר. בשני מעשרות הכתוב מדבר, מעשר ראשון ללוי, ומעשר שני היה קדש, ועליו נאמר כל הפרשה:
היוצא השדה שנה שנה. כל שנה ושנה חייב להוציא מעשר שני, אבל השלישית מעשר ראשון ומעשר עני, לכך נאמר שנה שנה, לפי ששתי שנים זו אחר זו מעשר מן המעשר מענין אחד, אבל בשנה השלישית לא היה נוטל מעשר אלא מעשר עני:
פסוק כ״ה
וצרת הכסף בידך. דבר שיש עליו צורה, שאין מעשר שני מתחלל על אסימון:
פסוק כ״ו
ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך. כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שהוא ולד ולדות הארץ ארץ, אף אין לי אלא ולדות הארץ:
פסוק כ״ח
מקצה שלש שנים. שנה שלישית של שלש שנים מצוה וכך ששית וחמישית ורביעית שאינו רשאי שלא ליתן מעשר אלא עד שנה שלישית או ששית, ואותה שנה היה מבער כל מעשרותיו ונותנן לבעליהן:
פסוק כ״ט
ובא הלוי. נוטל מעשר ראשון:
והגר והיתום והאלמנה. נוטלין מעשר שני:
מדרש אגדה (מהדורת בובר, וינה 1894) - נחלת הכלל. sefaria.org
על הפרק הזה
מדרש אגדה דברים פרק י״ד, מתוך מדרש אגדה. מדרש אגדה הוא ליקוט מדרשי אגדה על חמישה חומשי תורה, הערוך לפי סדר הפסוקים, שההדיר שלמה בובר. הדרשות מובאות פסוק אחר פסוק, כסדר הכתובים.
מדרש אגדה (מהדורת בובר, וינה 1894) - נחלת הכלל
