מדרש אגדה · דברים פרק ה׳

אנכי ה' אלהיך. למה חזר עשרת הדברות, לפי שעשרת הדברות הראשונים היו כתובות בלוחות הראשונות, ואלו נכתבו בלוחות האחרונות:

ד"א אנכי ה' אלהיך. קבילו מלכותי תחלה, אמרו לו ישראל הין בשמחה, אחר כך אמר להם קבלו תורתי מה שאני גוזר עליכם:

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. כל העולם הוא לפני:

לא תעשה לך פסל. משעת עשייה חייב:

לא תשתחוה להם. אעפ"י שלא עשה אותם חייב הוא אם ישתחוה להם:

ולא תעבדם. כגון זיבוח וקיטור:

ד"א ארבעה לאוין כתיב כאן, כנגד ארבעה מלכיות, שאם יעבדו ע"ז ימסרו מיד ביד ארבעה מלכיות:

אל קנא. מקנא הוא בעובדי ע"ז:

פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים. כנגד ארבעה דורות:

לא תשא. לא תשבע היהלו לומר, אלא למדנו מכאן שאסור להוציא שם שמים לבטלה:

ד"א לא תשא. כדי שלא תהיה עוטף [טלית] ומניח תפילין והולך ועושה עבירות:

כי לא ינקה ה'. בית דין של מעלה אין מלקין אותו ומנקין:

ודע כי בקריאת שמע כל עשרת הדברות כלולות בה, כיצד אנכי כנגד ה' אלהינו (דברים ו ד). לא יהיה לך כנגד ה' אחד (שם). לא תשא כנגד ואהבת (שם שם ה'), דמאן דרחים למלכא לא משתבע בשמיה לשקרא. זכור כנגד למען תזכרו (במדבר טו מ). כבד כנגד למען ירבו ימיכם (דברים יא כא). לא תרצח כנגד ואבדתם מהרה (שם שם יז), דמאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף כנגד ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' (במדבר ט"ו ל"ט), לא תגנוב כנגד וכתבתם על מזוזות ביתך (דברים ו ט). לא תענה כנגד אני ה' אלהיכם (במדבר טו מא):

ודע כי עשרת הדברים יש בהם תרי"ג מצות, וקרית שמע יש בהם תרי"ג מצות, כי כשתמנה אותם [יש] תר"י מלות, לפיכך תקנו קודם שתאמר שמע תאמר שלש מלות והם אל מלך נאמן כדי שישלים תרי"ג מלות, כנגד תרי"ג מצות:

שמור את יום השבת לקדשו וגו'. ולהלן הוא אומר זכור (שמות כ ח), אלא זכרהו כדי שלא יבא, ושמרהו משיבא. זכור ניתן ליורדי הים, ושמור ניתן ליושבי יבשה. זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאי אפשר לבשר ודם לעשות כן, כמה דאת אמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (תהלים סב יב):

וזכרת כי עבד היית במצרים. והוציאך הקב"ה משם למנוחה, לכך ינוח עבדך ואמתך (פסוק י"ד):

על כן צוך ה' אלהיך. בשם שנצטוו במרה, לפי ששתי מצות נצטוו ישראל במרה, ואלו הם שבת וכיבוד אב ואם, [שנאמר] שם שם לו חוק ומשפט (שמות טו כה), חוק זה שבת שחייב אדם לענגו, שנאמר וקראת לשבת עונג (ישעיה נח ג):

ומשפט. זה כיבוד אב ואם, שהדין נותן שיכבדנו שהוא גידלו והאכילו והלבישו וכן חיוב הוא לעשות לו, ולכך נאמר כאשר צוך ה' אלהיך, בכיבוד אב ואם:

למען יאריכון ימיך. ליום שכולו ארוך:

למען ייטב לך. בעולם הזה:

לך אמור להם שובו לכם לאהליכם. שהותרו להחזירם לנשיהם. לפי שאמר להם אל תגשו אל אשה (שמות יט טו), שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו:

ואתה פה עמד עמדי. אבל למשה אסר לחזור לאשתו: