מדרש אגדה · דברים פרק ח׳

למען ענתך לנסתך באחריתך. כל מצות שבמשנה תורה כתיב בהו בלשון שמע, ולמה כן, בשעה שעשו ישראל את העגל איבדו מה שאמרו נעשה, אבל נשמע היה בידם, לפיכך משה רבינו מזהיר אותם בלשון שמע, שלא יאבדו את נשמע:

למען ענותך. כל מה שעינה אותם במדבר לא עשה אלא בשביל נסיון להודיע לכל הבריות:

את אשר בלבבך. שידעו כל העמים שאין אתם שומרים מצות בשביל טובה ונחת רוח שעשה עמכם, אלא מאהבה עשיתם כל מה שעשיתם, אעפ"י שעינה אתכם לא הנחתם מלשמור את מצותיו:

שמלתך לא בלתה מעליך. מלמד שהשמלה וגם המנעלים שברגליהם כמו שהיו גדלים גם הם היו גדלים עמהם:

המוליכך במדבר. רמז להם שעתידים למרוד במקום, ולעבוד ע"ז חלף הטובה שהשפיע להם, כמו שנאמר וכסף הרביתי (להם) [לה] וזהב עשו לבעל (הושע ב י). והוא בעבור כך עתיד להגלותם בארבעה מלכיות:

נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים. זו מלכות חייבת שהם צמאים מרוח הקדש ומדברי תורה. שנאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים וגו' (עמוס ח יא), אבל לעתיד לבוא כי אצק מים על צמא (ישעי' מד ג):