מדרש אגדה · שמות פרק ט״ו

אז ישיר משה. למה התחיל משה רבינו ע"ה את השירה באז, אמר משה רבינו ע"ה אני סרחתי באז, דכתיב ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך (שמות ה כג), ועוד אני אתקן באז, ופתח את השירה באז:

ד"א למה פתח משה באז, שמן היבשה עשה ים באז, דכתיב אז הוחל לקרא בשם ה' (בראשית ד כו), ועליהם אמר הכתוב הקורא למי הים וישפכם וגו' (עמוס ה ח), לכך אני משבחו [באז] בים:

ד"א אז מניין 'אז' שמנה, ללמדך שלא נגאלו ישראל אלא בזכות המילה שניתנה לשמונה ימים:

ד"א אמר משה באז ניתנה המילה, וניתנה לי נפשי, שנאמר אז אמרה חתן דמים למולות (שמות ד כו):

ד"א אז בעבור יחידו של עולם, שהוא אחד למעלה משבעה רקיעים:

ימינך ה' נאדרי בכח. מלמד שימינו של הקב"ה פורעת מן הרשעים, ומגנת על הצדיקים, שכך אמר הקב"ה תבוא ימיני ותהיה צל על העתידים לקבל תורה מימין:

ד"א ימינך ה' נאדרי בכח. במגלת איכה כתיב השיב אחור ימינו (איכה ב ג). רוצה לומר כשלא רצו לשמוע התורה שניתנה מימינו נעשו למס וזכות התורה חזרה לאחור, וכשמקיימים ישראל את התורה זכותה תעמוד אפילו לתחיית המתים, שנאמר ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין (דניאל יב יג), והישועה היא בימין, שנאמר הושיעה ימינך וענני (תהלים ס ז):

יאכלמו כקש. אלו מוטבים שבהם והיו צפים על פני המים כקש:

קפאו תהומות בלב ים. עד לבו של ים, מה לבו של אדם עומד בשלישותו, כך לבו של ים קפה בשלישותו:

תמלאמו נפשי. אותו הרשע ניבא לעצמו, שהיה לו לומר תמלא מהם נפשי, והוא אומר תמלאמו, מלמד שלא היה רוצה ליקח שללם אלא שישתה מדמם:

צללו כעופרת. אלו הרשעים שבהם:

מי כמוכה באלים ה'. פסוק זה אמרו פרעה בשעה ששמע שאמרו ישראל שירה על הים:

נטית ימינך תבלעמו ארץ. כשהקיאם הים ליבשה לא היתה הארץ יכולה לבקלם מפני שנתיראה מיום הדין, והיתה סבורה שיקללה הקב"ה כמו שקיללה על דם הבל, ונשבע הקב"ה שלא יקללה על זאת:

חיל אחז ישבי פלשת. על שהרגו בני אפרים:

תבאמו ותטעמו. פסוק זה אמרו משה שהיה צריך לומר תביאנו ותטענו, אלא מכאן שהיה יודע שלא יכנס לארץ ישראל:

מקדש אדני. מקדש של מעלה:

ה' ימלוך לעולם ועד. פסוק זה מלאכי השרת אמרוהו:

ותקח מרים הנביאה וגו'. אחות אהרן ולא אחות משה אלא כל זמן שהיתה אחות אהרן בלבד קודם שנולד משה היתה נביאה, כשנולד משה ניטלה נבואה מנה וניתלה למשה:

ויסע משה. שהסיעם במקל שלא היו רוצים ללכת, מפני שהיו מלקטין מן הים אבנים טובות ומרגליות, וכל ספינה שנטבעה בים וכל כסף וזהב שנטבע בים עלה כל כסף וזהב עם ביזת המצריים:

ולא מצאו מים. ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נה א):

ויורהו ה' עץ. שהוא מר שקורין הרדפוני. בוא וראה גדולתו של הקב"ה [בשר ודם] אם יש לו מים מרים ממתקן בדבר מתוק, אבל הקב"ה המתקי להם המים המרים במרים, וכן אתה מוצא באלישע שהמתיק המים על ידי שם המפורש במלח שהוא מר:חק ומשפט. אלו שתי מצות, חק זה שבת, משפט זה כיבוד אב ואם, כדכתיב על כן צוך ה'אלהיך (דברים ה טו), והיכן צוה במרה:

שתים עשרה עינות מים. אלו י"ב שבטים. ושבעים תמרים. אלו שבעים זקנים שלסנהדרין: