מדרש אגדה · שמות פרק כ״ג

לא תשא שמע שוא. אזהרה למקבל לשון הרע:

ד"א לא תשא שמע שוא. אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין, עד שיהא שם בעל דינו, שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ"ב ח'):

ד"א לא תשא שמע שוא. מכאן למתפלל שצריך כוונה, ואפילו כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע יצא, ואם לא כיון את לבו לא יצא, שנאמר לא תשא שמע שוא, ללמדך שאם אדם אחד יש לו עד אחד על אדם לחייבו ממון, ואמר לך בו והעיד עמי עד שישארו שני עדים ואטול הממון ונחלוק בינינו, אל תשמע אליו, כי התורה התרתה בך להיות עד חמס:

לא תהיה אחרי רבים לרעות. ללמדך שאם נעשית העיר נדחת אל תמשך אחריהם אלא צא מביניהם:

ודל לא תהדר בריבו. רצה לומר בלקט שכחה ופאה:

ד"א אם יבוא לפניך עשיר ועני, אל תאמר אזכה את העשיר, ואעזוב את העני, צוך הקב"ה ודל לא תהדר בריבו:

כי תפגע שור איובך. אל תאמר אחר שהוא אויבי אני לא אחזיר לא שורו ולא חמורו, אלא החזירהו ושכרך כפול מן השמים, ומנא לן דשכרו כפול, שנאמר השב תשיבנו, כמו שהמה כפולה כך שכרך כפול:

כי תראה חמור שונאך. זה שאמר הכתוב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג' י"ז), כי כשיראה האויב כי באת ועזרת לו, יאמר בלבו אני אמרתי כי זה אויבי, חס וחלילה, אם היה אויבי לא היה עוזר לי, אבל הוא אוהבי ואני אויבו בחנם, אלך ואפייסנו, הולך אליו ועושה שלום על כן אמר וכל נתיבותיה שלום:

לא תטה משפט אביונך בריבו. ללמדך שאם בא לפניך עני ועשיר, לא תאמר אטה המשפט ואזכה העני, אלא דרוש האמת בין עשיר בין עני:

מדבר שקר תרחק. זה מינות, וכן אמר החכם אל תקרב אל פתח ביתה (משלי ה' ח'):

ושחד לא תקח. ולמה נקרא שמו שחד שהוא כמו סכין חד, ואמר כי השחד יעור ואינו מניח לאדם שיפתח את עינו ויכיר האמת, ואמר פקחים מי שהוא פקח בתורה מעור אותו, כל שכן למי שאינו יודע תורה, מכאן אמרו כל הנוטל שוחד אינו נפטר מן הועלם עד שיהא סומא:

וגר לא תונה. אפילו אונאת דברים אסור כל שכן ממון, כי הגר שאורו רע ושמא יחזור לסורו:

ששת ימים תעשה מעשיך. ללמדך שלא תשכח את השבת ואע"פ שהשביעית קרויב שבת שבת בראשית לא נעקרה ממקומה:

למען ינוח שורך וחמורך. שמא תאמר אחבשנו בבית ולא אניחנו לרעות שלא יתלוש העשבים בשבת, לא, אין הדבר כן. אמר הנה למען ינוח, ואיזה היא מנוחת הבהמה, בעת שיהיה תולש מן הקרקע ואוכל:

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. מן הדיינים ומעבודה זרה ומגזל ומעוות הדין:

ושם אלהים אחרים לא תזכירו. מכאן אמרו רבותינו ז"ל אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי גזירה שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בע"ז שלו. והתורה אמרה לא ישמע על פיך:

שלש רגלים תחג לי בשנה. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות שלא תאמר בכל עת שארצה:

ד"א להוציא את החיגר ואת הסומא ואת הקטן שאינם יכולים לילך ברגליהם:

את חג המצות תשמור. מה כתיב למעלה מן הענין, ושם אלהים אחרים לא תזכירו (פסוק י"ג), ואמר אחריו את חג המצות תשמור, ללמדך שכל המבזה את המועדים כאלו עובד ע"ז, ואמר אחריו וחג הקציר, זה חג השבועות וחג האסיף זה חג הסוכות, שכבר אסף כל התבואה והפירות:

שלש פעמים. [אין פעמים אלא רגלים] שלא יעלו אלא ברגליהם, וכן הוא אומר מה יפו פעמיך בנעלים וגו' (שה"ש ז' ב'):

יראה כל זכורך. להוציא את הנשים וטומטום ואנדרוגינוס שאינם בכלל זכר:

אל פני האדון '. לפי הוא אדוני האדונים, ואדון לכל באי עולם:

ראשית בכורי אדמתך. למה כדי שיהנו הכהנים, עוד שתדע כי לה' הארץ ומלואה, ולא יגבה לבך שתאמר זה שלי וזה שלי, אין אתה בד, כי אם כגר וכאורח נטה ללון:

לא תבשל גדי בחלב אמו. שאם לא תביא הביכורים והמעשרות אתם גורם לתבואה בעת שהיא כמו חלב רכה, שתתייבש בקשיה ולא יעלה ממנה דבר, כי התבואה בעודה קטנה כמו גדי היא ויונקת מן הארץ, ואתה הוא הגורם שתתבשל כי יבא שדפון ויתייבש, ועל זה נמסך ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך ואם לא תביא תהיה הגורם, ועל זה הזהירך לא תבשל גדי בחלב אמו, אל תהי גורם לתבואה שתתבשל ועודה רכה כמו החלב:

הנה אנכי שולח מלאך. רבנן אמרי זה [המלאך] מיכאל, והוא שבא בימי יהושע, שנאמר אני שר צבא ה' עתה באתי (יהושע ה' י"ד), וכתיב כי אם מיכאל שרכם (דניאל י' כ"א), והוא שעתיד לבוא בימי המשיח, שנאמר בעת ההוא יעמוד מיכאל השר הגדול (שם י"ב א'):

ד"א הנה אנכי שולח מלאך. זה שאמר הכתוב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך (תהלים צ"א ז'). ומה ראה ליתן מן השמאל אלף ורבבה מימין, אמר רבי יצחק לפי שאין השמאל צריכה מלאכים הרבה שישמרו אותה, למה ששמו של הקב"ה כתוב בתפילין שנתונים ביד השמאל, שנאמר וקשרתם לאות על ידיך (דברים ו' ח'), אבל הימין מפני שאין לה סעד הרבה, לכך ריבוא של מלאכים משמרין אותו מימין, ואלף משמאל, ואם היה שלם בתורה ובמעשים טובים הקב"ה משמרו, שנאמר יברכך ה' וישמרך (במדבר ו' כ"ד), וכתוב אחר אומר [ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך (תהלים קכ"א ה'), וכן אתה מוצא ביעקב אבינו לפי שנתרבה במצות נמסרו לו שתי מחנות שהיו משמרים אותו, לפי שהיה שלם בתורה ובמצות ואף קב"ה שמרו, שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית כ"ח י"ג), וגם בדרך היה משמרו, שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל וגו' (שם שם ט"ו). אמר ר' ישעיה אשרי ילוד אשה שכך ראה המלך ופמליא שלו משמרים אותו וכל מה שהיה יעקב אבינו נושא ונותן במלאכים הי', כמו שאמר ליוסף המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מ"ח י"ו), אמר ר' שמעון בן לקיש אמר הקב"ה למלאך אתה שמרת ליעקב ואתה משמר לבניו, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי (שם כ"ג ב) אמר לו משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות ל"ג ט"ו), אמר לו הקב"ה משה משה אני אעשה רצונך, וזהו שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם (במדבר י' ל"ג) והיה נכבד מאד נסיעתו לפניהם, שהיה ממיך את ההרים, ומגביה את השפלים והורג כל המזיקין, אמר הקב"ה וגם מיכאל שרכם ילך עמכם, וזהו שאמר השמר מפניו ושמע בקולו (פסוק כ"א), ואמר כי שמי בקרבו (שם), לפי שנאמר מיכאל שם אל כלול בתוך שמו:

כי אם שמוע תשמע בקולו. אם תשמע מעט סופך שתשמע הרבה:

ועשית כל אשר אדבר. אלו עשרת הדברות, כי זאת המלה אינה שבה אל המלאך, כי אם היתה שבה אל המלאך היה אומר ידבר, אלא אמר אדבר אני ואלו עשרת הדברות עם שאר המצות שהיה עתיד ליתן לישראל באהל מועד ובערבות מואב על ירדן יריחו:

ואיבתי את אויביך. ואיבתי עבר, ועתיד היה צריך לומר ואייב, אלא כל הבטחתו של הקב"ה כאילו נעשה, כי הוא אינו חוזר בטובה שהוא מבטיח, שנאמר ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (במדבר י"ג כ"ט):

וצרתי. לעתיד לבוא לימות המשיח, שנאמר עת צרה היא ליעקב וממנה (אושע) [יושע] (ירמיה ל' ז'):

כי ילך מלאכי לפניך וגו'. וישקיט לך המקום עד שתבוא לגרגשי ולאמרי ולשאר האומות:

והכחדתיו. והכחדתים היה צריך לומר, אלא ללמדך שהם לפניו כאיש אחד, ולפיכך אמר והכחדתיו:

לא תשתחוה לאלהיהם. חזר להזהירם שלא ימשך אחריהם ולא ידבק בידו דבר מע"ז:

כי הרס תהרסם. שתבטל ע"ז מארץ ישראל, ואחר שתבטל ע"ז אזי תהיה שלם, ואז יקובל תפלתך, ועל זה נסמך עליו ועבדתם את ה', שכל מי שיהרוס ע"ז כאלו עבד את ה':

ד"א ועבדתם זו תפלה, כמו שנאמר עבדו את ה' ביראה (תהלים ב' י"א):

וברך את לחמך ואת מימיך. שלא יהא אחד מישראל נצרך לאחר:

ואת מימיך. זה היין, מכאן אמרו כל בית שאין היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה:

והסירותי מחלה מקרבך. חליים יש בעולם שאין להם רפואה מעולם, והם שמונים ושלשה, כמנין מ'ח'לה:

לא תהיה משכלה וגו'. זו ארץ ישראל שאוירה טוב ומימיה טובים:

את מספר ימיך אמלא. זכה ימלאו, לא זכה יקצרו, כי התורה כולה בתנאי, כמו והיה אם שמוע תשמעו וגו' (שמות ט"ו כ"ו) ואם לא תשמעו הפכו:

את אימתי אשלח לפניך. זהו מורך לב העממיים, כמו שנאמר תפל עליהם אימתה ופחד (שמות ט"ו ט"ז), וכמו ויסעו ויהי חתת וגו' (בראשית ל"ה ה'):

ונתתי את כל אויביך אליך עורף. שיברחו מפניך ויהיו רודפים. ואתה רודף אותם, כמו שנאמר ורדפו מכם חמשה מאה וגו' (ויקרא כ"ו ח'):

ושלחתי את הצרעה וגו'. הקב"ה ממית שרפים ונחשים ועקרבים, והיתה הצרעה באה ולוקטת הסם שלהם, והיו הולכים ומכים לעממיים בעיניהם, והיו משליכות הארס והיו מתים:

לא אגרשנו מפניך וגו'. לפי שבני אדם הם יישוב העום, ואם אגרשם בשנה אחת תרבה חיה רעה, אלא עד שלא תפרה וגו':

[לא] ושתי את גבולך וגו'. זה הפסוק [עתיד להיות] לימות המשיח, כמו שנאמר וירד מים עד ים (ומנהר עד אפסי ארץ] (תהלים ע"ב ח'):

לא ישבו בארצך. בוא וראה כמה היא גדולה (חמדת) [חומרת] ע"ז, כי בתחלת הפרשה הזהיר עליה, שנאמר זובח לאלהים יחרם (שמות כב יט) ובאמצע הפרשה הזהיר עליה, שנאמר אלהי מסכה לא תעשון לכם (שם ל"ז י"ז), ובסוף הפרשה הזהיר עליה, שנאמר לא תכרות להם [ולאלהיהם] ברית (שם כ"ג ל"ב) ועל זה אמר לא ישבו בארצך: