מדרש אגדה · שמות פרק כ״ו

ועשית יריעות עזים. היריעות כנגד השמים, אמר ר' אבהו כל מה [שיש] למעלה יש למטה, למעלה כוכבים, שנאמר מונה מספר לכוכבים (תהלים קמ"ז ד'), ולמטה כוכבים, שנאמר דרך כוכב מיעקב (במדבר כ"ד י"ז), יש למעלה צבאות, ויש למטה צבאות, למעלה קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיה ו' ג'), ולמטה יצאו כל צבאות ה' (שמות י"ב י"א), יש למעלה אופנים, שנא' (והאופנים ינשאו) [ינשאו האופנים] לעומתם (יחזקאל א' כ"א), ולמטה אופנים, שנאמר והנה אופן אחד בארץ (שם שם ט"ו), למעלה כרובים, שנאמר וירכב על כרוב ויעף (ש"ב כ"ב י"א), ולמטה כרובים, שנאמר והיו הכרובים פורשי כנפים וגו' (שמות כ"ה כ') , למעלה זבול שנאמר ואתה תשמע מזבול וגו' (ישעיה ס "ג ט"ז), ולמטה זבול, שנאמר בנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח' י"ג), למעלה יריעות, שנאמר נוטה שמים כיריעה (תהלים ק"ד ב') ולמטה יריעות. שנאמר ועשו יריעות עזים:

ד "א ועשית יריעות עזים. זה שאמר הכתוב שחורה אני ונאוה (שה"ש א' ה'), ואפשר לשחור שיהיה נאה, משל למה הדבר דומה לתינוקת שסרחה בבית אביה, והיה אביה מלך, אמר אביה הוציאוה והניחו אותה שתהא לוקטת שבלים אחר הקוצרים, כן עשו השחירה הנערה פניה מצד השמש, אחר כך בדק אביה הדברים ולא מצא שסרחה, כי אם אחת מן השפחות, מיד נתרצה עליה אביה והביאה למקומה, יותר ממה שהיתה מקודם, באו נשי השרים ובנותיהן לבקר את בת המלך ראוה שהיא שחורה, היו מלעיגים עליה, מיד אמרה להם מה אתם מעיינים בי, מעט שמנים ומעט מרחצאות אתלבן, אבל אתם שאתם שחורים, כל שמנים שבעולם וכל מרחצאות לא ילבין אתכם. כך ישראל כשעשו את העגל, אמרו אומות העולם להם שחורים מה עשיתם, אמרה כנסת ישראל אם אני שחורה במעשי, נאה [אני] במעשה אבותי, שחורה אני במצרים בטיט ובלבנים, נאה אני על הים, שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות י"ד ל"א), שחורה אני במצרים, שנאמר ובחורב הקצפתם את ה' (דברים ט, ה'), ונאוה שאמרתי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז'). שחורה אני בזהב שנתתי לעגל, [שנאמר] ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' (שם ל"ב ג'), ונאוה אני בזהב שנתתי למשכן העדות, שנאמר כל נדיב לב הביאו חח ונזם וגו' (שם ל"ה כ"ב), כך ישראל מבזין אותם האומות העולם, ואינם יודעים שהם מלאים מצות כרמון, ומקרא ומשנה הלכות ואגדות ומדרש. כאהלי קדר כיריעות שלמה, יריעות של מי שהשלום שלו, ואלו הם שמים, שנאמר נוטה שמים כיריעה (תהלים ק"ד ב'), מה יריעותיו קבועים ואין להם טלטול אף ישראל אין להם טלטול:

ועשית מכסה לאהל וגו' [עורות תחשים]. תחש שהיה בימי משה רבינו ע"ה לפי שעה נזדמנה לו ועשה ממנו מכסה לאוהל מלמעלה ומתרגמינן ששגונא שהיה לה (מינים) [גוונים] הרבה ונגנזה:

ועשית את הקרשים [למשכן עצי שטים. והם מעצי שטים לכפר על מעשה שטים: