בראשית רבה · פרשה כ״ט

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' (בראשית ו, ח), כְּתִיב (איוב כב, ל): יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִינוֹנִיתָא אוּנְקִיָא אַחַת הָיְתָה בְּיַד נֹחַ, אִם כֵּן לָמָּה נִמְלַט, אֶלָּא בְּבֹר כַּפֶּיךָ אַתְיָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם וְנֹחַ, אֲפִלּוּ נֹחַ שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן לֹא הָיָה כְּדַאי אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.

רַבִּי סִימוֹן פָּתַח (ישעיה סה, ח): כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ, מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁיָּצָא לְכַרְמוֹ בְּשַׁבָּת וְרָאָה עוֹלֵלָה אַחַת וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, אָמַר כְּדַאי הִיא הָעוֹלֵלָה הַזּוֹ שֶׁנְּבָרֵךְ עָלֶיהָ, כָּךְ כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וגו'.

אָמַר רַבִּי סִימוֹן שָׁלשׁ מְצִיאוֹת מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ. דָּוִד, דִּכְתִיב (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי. יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל. אֲתִיבוּן חַבְרַיָא לְרַבִּי סִימוֹן, וְהָא כְתִיב וְנֹחַ מָצָא חֵן, אֲמַר לְהוֹן הוּא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מָצָא. וְהָא כְתִיב (ירמיה לא, א): מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר, בִּזְכוּת דּוֹר הַמִּדְבָּר, וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ.

רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חָנִין וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָא מְפָרְשִׁין, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבָּנָן מְפָרְשִׁין. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁקָּשַׁר עִמּוֹ אַהֲבָה. כָּךְ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית לט, ד): וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ, עַד הֵיכָן עַד שֶׁהִשְׁלִיטוֹ. כָּךְ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (אסתר ב, טו): וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן. רַבָּנָן אַמְרֵי לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁנָּתַן לוֹ אֶת בִּתּוֹ. כָּךְ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (זכריה יב, י): וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְהַבְחִין אֵיזוֹ בְּהֵמָה נִיזוֹנֵת בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם וְאֵיזוֹ נִיזוֹנֵת בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה.

אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הָאַחֲרוֹנִים בִּזְכוּת הָרִאשׁוֹנִים, וּמִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם הָרִאשׁוֹנִים בִּזְכוּת הָאַחֲרוֹנִים, וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', בְּאֵיזוֹ זְכוּת בִּזְכוּת תּוֹלְדוֹתָיו.