עֲרָכִין ג׳ · ד׳

בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע. וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:

על המשנה הזו

משנה עֲרָכִין ג׳ ד׳, מתוך מסכת עֲרָכִין שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

ובאונס ובמפתה להקל ולהחמיר כיצד כו': כל זה מבואר וכבר אמרנו בפירושו בג' מכתובות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

והבשת ופגם. דא"ק (דברים כ״ב:כ״ט) ונתן האיש השוכב עמה וגו' הנאת שכיבה נ' מכלל דאיכא מלתא אחריתא ומאי ניהו בשת ופגם. גמ':

והפגם. פי' הר"ב שמין כו' עיין בזה במ"ז פ"ג דכתובות וז"ל רש"י [סד"ה תחת]. פגם היינו נזק ששוה פחות מבתחלה. ע"כ:

הכל לפי המבייש והמתבייש. אבושת קאי ולא קתני בשת ופגם אלא לומר דנ' כסף לאו לכולי מלתא נינהו. ומ"ש הר"ב אדם נקלה וכו'. עיין ג"כ בכתובות שם. וצ"ע דאמאי מפרש דין הבשת ולא דין הפגם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל