הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ בְּשַׂר צְבָאִים וְלֹא עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שֶׁל נְקֵבָה, וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר מְלֻּבָּן וְצוֹאִי, אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי וּבְגָדִים:

החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר כו': בשר צבאים דומה לבשר העגלים ומה שהתיר לקחת עורות מעובדים לפי שאין מעבדין עור בכור תם לפי שיאמר שמעיינים ביה רבנן ומפסידין לו: ועור נקבה אחז"ל שמא יחתוך מקום זכרותו ויאמר עור נקבה היא שאכלוהו עכברים וחתכוהו. ומה שאמר מלובן מצואי כך פירושו בגמרא מלובן מצואי ר"ל שרוחץ מצואותיו כ"ש שאינו רחוץ כל עיקר: ומה שאמר בארוג אינו ר"ל בגד ארוג לפי שכבר התיר לקנות הטווי ממנו ואיך ידבר על הארוג אלא ר"ל בארוג דבר מחובר דומה לארוג ר"ל הלבדים העושין מצמר ואין הלכה כר' אליעזר:

ולא עורות שאינן עבודים. כתב הר"ב אבל עבודים זבנינן כו' סבר שמעי בי רבנן ומפסדי ליה מינאי. גמ'. וז"ל הרמב"ם פ"ג מה"ב ויקנסהו כפי רשעו. ועיין לקמן ספ"ה:

עורות של נקבה. כתב הר"ב ות"ק סבר כו'. וכי שייליה ליה מה חתוך כו'. לפי שהחתוך ניכר. ואינו דומה ממש לנקבות. ובגמרא ואידך בי עכברי' מידע ידיע:

ובגדים. וכן העתיק הר"ב. והכי איתא בגמרא ונ"א ואריג וכן העתיק הרמב"ם ופירש ר"ל בארוג דבר מחובר דומה לאריג ר"ל הלבדים: