בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיָה, יָצָא:

בורא מיני דשאים. לפי שיש בכלל פרי האדמה דשא, וזרעים כגון קטניות, ור׳ יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין ואין הלכה כר׳ יהודה. והא דתנן על הירקות אומר בורא פרי האדמה, הני מילי ירקות שדרכן לאכלן חיין ואכלן חיין או שדרכן לאכלן מבושלים ואכלן מבושלים אבל אותן שדרכן לאכלן חיין ואכלן מבושלים או שדרכן לאכלן מבושלים ואכלן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל. וירקות שאוכלין אותם בין חיין בין מבושלים מברכין עליהן בורא פרי האדמה בין חיין בין מבושלים:

בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא כו': מה שאמר על כולן ואפילו על פת ויין אם ברך עליהם שהכל יצא:

יצא. בגמ' אמרינן סבירא ליה דעיקר אילן ארעא כלומר הכל גדל מהארץ ורבי יהודה היא דאמר במשנה ו' פ"ק דבכורים נקצץ האילן מביא וקורא. והתם בבכורים פסק הר"ב דלא כר' יהודה וכן הרמב"ם וא"כ הוי ליה לכתוב גם בכאן דמתני' יחידאה היא וכ"כ ב"י בסימן ר"ו דהרמב"ם פוסק דלא כמתניתין דהכא מהאי טעמא. אבל בכ"מ פ' ח' (דין יו"ד) מהלכות ברכות כתב שמצא נוסח בדברי הרמב"ם דפוסק כמתניתין דהכא. וטעמא משום דבירושלמי איתא מ"ד דמתניתין ד"ה היא פירות האילן בכלל פירות האדמה. ואין פירות האדמה בכלל פירות האילן. ונ"ל ראיה לדברי הכ"מ שכן הרר"י פירש למשנתינו בזה הלשון יצא שגם האילן יונק מן האדמה ונמצא שבכלל פרי האדמה הוי ולפיכך יצא ע"כ. וזה כדברי הירושלמי:

ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא. דס"ד אמינא הואיל ואר"י חטה מין אילן הוא (כמ"ש הר"ב במ"ב פ"ק דר"ה) לברך עליה בפה"ע קמ"ל. גמ':