בִּכּוּרִים ג׳ · ד׳

הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי (תהלים ל):

על המשנה הזו

משנה בִּכּוּרִים ג׳ ד׳, מתוך מסכת בִּכּוּרִים שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

לשון התורה הוא שיהיה אדם בעצמו נושא הבכורים ונותנן ביד הכהן אמר הש"י (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך:

ואגריפס המלך ממלכי בית שני בעל נפש גדולה ושררה רבה ואמרו בגמ' בהר הבית היו אומרים הללויה עד כל הנשמה תהלל יה (תהילים ק״נ:ו׳):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

אפילו אגריפס המלך. ממלכי בית שני בעל נפש גדולה ושררה רבה. הרמב"ם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל