חַלָּה ג׳ · ד׳

כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ, וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִין, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין:

על המשנה הזו

משנה חַלָּה ג׳ ד׳, מתוך מסכת חַלָּה שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

מגבהת חלתה. תקנת חכמים היא בעיסה טהורה למהר להפריש חלה בטהרה, שמא תטמא העיסה, דעיקר מצוה היא להמתין עד אחר גמר לישה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

זו הלכה כבר קדמנו לדבר עליה בפרק רביעי מפאה ולשם נשנית אות באות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

[*כיוצא בו המקדיש וכו'. משנה זו שנויה כבר בפ"ד ממס' פאה מ"ח. ועיין מ"ש שם בס"ד]:

מקור: ספריא · נחלת הכלל