וְאֵלּוּ כְשֵׁרוֹת בָּעוֹף. נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה, הִכַּתָּהּ חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ, מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, נִקַּב הַזֶּפֶק. רַבִּי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִטָּל. יָצְאוּ בְנֵי מֵעֶיהָ וְלֹא נִקְּבוּ, נִשְׁתַּבְּרוּ גַפֶּיהָ, נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ, נִמְרְטוּ כְנָפֶיהָ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָה, פְּסוּלָה:

ניקב הלב לבית חללו. שני חללים יש ללב, הגדול לצד ימין הבהמה, וחלל קטן לצד שמאל. אם ניקב הלב במשהו והגיע הנקב לאחד משני אלו החללים, טרפה. וכן אם ניקב בסחוס שבלב העשוי כעין ביב והוא קרוי קנה הלב, טרפה:

ואלו כשרות בעוף ניקבה הגרגרת או שנסדקה כו': דין הנקב שאין בו חסרון או סדיקת הקנה לאורך בעוף הוא כמו בבהמה אבל נקב שיש בו חסרון אם יש בתשבורת כל מה שחסר בגופו כנגד תשבורת רוב חלל הקנה מאותו העוף טריפה ואם היה כנגד חצי תשבורת הקנה או פחות הרי היא כשרה: וזפק ידוע והוא לעוף במקום האסטומכא לאדם והוושט סמוך לו וכל הנמשך מעל הזפק בשעה שמושך העוף צוארו דינו כדין הוושט רוצה לומר שאם נקב במשהו טרפה וזולתם מחלקי הזפק אין שואלין על נקב שבו: ומה שאמרו יצאו בני מעיה כשרה ע"מ שלא ישתנה סדרן רוצה לומר שלא יהפכו בידים ולא נתקנו שכל זמן שעושה כן הרי היא טרפה לפי שאי אפשר חזרתן. והעיקר בשבורת רגל העוף מה שאומר לך והוא שכל אחד מרגלי העוף מחוברים משלשה פרקים מלבד הכף שהוא עומד עליו שהוא מחובר מפרקים רבים אם ישבר הפרק המחובר שסמוך לגוף מן הירך ונראה השבר ונפשט ממנו הבשר טרפה ואם נשתבר והבשר חופה את השבר עד שמתנענע העצם והוא שבור ואינו נראה כשרה וכן אם נראה קצת העצם השבור והיה הבשר חופה רובו. אבל שני הפרקים הסמוכים לפרק הזה אין משגיחין בהם לשבר בשום פנים ואפילו נראה העצם כשרה שעליהן הוא אומר נשברו רגליה נשתברו אגפיה בכלל הכשרות וכן אם נשמט הירך מן הגוף רוצה לומר בעוף הוא כשר אבל אם נשמט פרק הכנף הסמוך לגוף חייב לבדוק ריאתו אם נמצא נקובה טריפה ואם נמצאת שלימה מותרת: ודע שרגל העוף שיש בו קשקשים רוצה לומר בקנה של רגל שאותן קשקשין דומין לקשקשי הדג יש על אותו קנה גופים סחוסיים רבים והן קנקנים מקיפין אצל הרגל כאילו הן חזקים וכל קצותן מדובקים אל דמות גרגיר הענב בכף העוף וקורין ג"כ לאותן הגופין גידים ולאותו הגרגיר שבו הן מתקבצים צומת הגידים וכשנחתכו ב' רגלי העוף במקומות שבהן אלו הגידים ויחתכו אלו הגידין או רוב אחד ואחד או נחתך אפילו אחד מהן כולו הרי היא טריפה ואם נחתך למטה מצומת הגידים ולא נגע בצומת הגידים כשרה וכן אפילו נחתך למעלה הרגל כולה רצה לומר ממקום הבשר הרי היא כשירה ואל תתמה שהרי חותכה מכאן וחיה וחותכה מכאן ומתה: נמרטו כנפיה ידוע: ונוצה הוא העור הדק שעל הזפק עם הנוצה שלו רבי יהודה אומר אם נטל פסולה ואין הלכה כרבי יהודה ולא כר"מ:

רבי אומר אפילו ניטל. פירשו בו דלאו ניטל לגמרי קאמר שא"כ המאכל יורד לחלל הגוף ואין לו תקנה אלא דמשום דת"ק נקט ניקב קאמר איהו אפי' ניטל. מיהו בעינן שישתייר בו כדי שיוכל המאכל לעבור מן הוושט אל הקורקבן דרך הזפק. הר"ן. והא דלא תנן ניטל הזפק באלו טרפות. נ"ל משום דבפלוגתא לא קא מיירי ואף ע"ג דבאלו טרפות דבהמות איכא פלוגתא:

יצאו בני מעיה ולא נקבו. כתב הר"ב לא שנו וכו' אבל הפך בהן טרפה. בכלל נקובי דמתני' היא דטעמא משום דסופו לינקב ולירקב. תוספות. והפוסקים כתבו דין זה דהיפוך בני מעים בבהמה ג"כ. וז"ל ב"י סי' מ"ז. ובהמה ועוף שוין בדין זה. אלא ששלאו התנא בעוף. לפי שמצוי יותר לצאת בני מעיו:

רבי יהודה אומר אם נטלה הנוצה פסולה. כתב הר"ב ואין הלכה כר' יהודה דאע"ג דרבנן לא פליגי בהדיא בנוצה. כיון דנקטה גבי אלו כשרות. משמע דרבנן מכשרי דאי כולהו מודו בה דפסולה. גבי אלו טרפות הו"ל למתנייה הר"ן:

פסולה. [*וכן בסוף משנה א'] וכן בפרק דלקמן משנה ו':