בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן, אֲפִלּוּ בְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל, וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. וְכוֹתְבִין עָלָיו גִּטֵּי נָשִׁים, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פוֹסֵל:

בכל עושין לחיין אפי' בדבר שיש בו רוח חיים כו':גולל הוא כסוי הקבר כל הנוגע בו יטמא שבעת ימים וזהו מה שאמרה תורה וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר ועוד יתבאר זה בתכלית הבאור במקומו במסכת אהלות. ואין הלכה כרבי יוסי ולא כר"מ ולא כר' יוסי הגלילי:

אפילו בדבר שיש בו רוח חיים. ולא חיישינן שמא תמות דמיתה לא שכיחא (ועיין מ"ש במשנה ב' פרק ט' דנדרים) ולשמא תברח נמי ליכא למיחש דבקשורה מיירי ולשמא תרבץ תחתיה וליכא מחיצה עשרה נמי ליכא למיחש. דמיירי דמתוחה באשלי מלעיל כלומר שקשורה בחבלים לכותלי המבוי ביתדות שיוצאות מן הכתלים או מן התקרה ואינה יכולה לרבוץ תחתיה והכי מפרשינן בסוכה עכ"ל הר"ר יונתן:

רבי יוסי אוסר. פירש הר"ב דחיישינן שמא תמות ותיכווץ. סוכה דף כ"ד:

רבי מאיר מטהר. פי' הר"ב דסבר כל מחיצה כו'. וקשה דלפלוג נמי ברישא. ובגמ' ורי"ף ורבינו יונתן איתא ברישא ר"מ [אוסר]. [*וכן הוא בסדר המשנה שבירושלמי ברישא ורבי מאיר אוסר]:

וכותבין עליו גיטי נשים. מ"ש הר"ב [*ואם כתב לה גט בקרן וכו'] לא מגרשה בה כיון שצריך קציצה. כדמפרש במשנה ג' פרק ב' דגיטין דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר וכו':