אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְלֹא יִמְדּוֹד אֶלָּא כְנֶגֶד לִבּוֹ. הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ. הִגִּיעַ לְהָר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, בָּזוֹ אָמַר רַבִּי דוֹסְתַּאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים:

גדודיות גבוהות. שברי חומה של חרבות בתים, וישנן תוך שבעים אמה ושירים לעיר:

אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה כו':זה החבל ראוי להיות מפשתים וברור הוא כי בכל מדידה יפול בה מעט קירוב ולפיכך התנה שלא יוסיפו על אורך זה החבל ולא יגרעו ממנו. ואמרם ולא ימדוד אלא כנגד לבו רוצה לומר שיתפוש קצת החבל לעומת לבו לא עליו ולא תחתיו. וענין אמרם מבליעו שיפרוש החבל עליו מלמעלה ולא יצטרך למדידת עומק הגיא או גובה הגדר וזה יתכן ר"ל שיהיה רחב הגיא חמשים אמה או פחות שהוא שיעור החבל וכמו כן גובה הגדר ואם לא יתכן ימדוד אותו כאשר נפרש לקמן וזה שאמר הגיע להר מבליעו בתנאי שיהיה גבהו על הארץ כדי שימצא כשימוד מארכו בארץ חמש אמות שימצא בגובה הקו הנופל על קצה החמש אמות על זויות עומדת עשרה טפחים אבל אם יהיה גבהו על הארץ כדי שימצא גבוה עשרה טפחים באותו קו הנופל ויהיה ממנו לקצה ההר פחות מחמש אמות הרי הוא כמו הגדר הגבוה העומד על שטח הארץ ולא יצטרך להבליעו אלא יקח אותו באומד. ובלבד שלא יצא חוץ לתחום רוצה לומר שלא יעמוד אותו המודד חוץ לתחום כשירצה להעביר החבל על המקום הגבוה לראות לאיזה מקום יגיע וזה מפני שנחוש שמא יראה אותו שום אדם כשהוא מודד ויחשוב כי במקום עמידתו הגיע תחום שבת. שמעתי שמקדרין בהרים רוצה לומר האומד והקירוב וקודר בלשונם המחתך ומקדרין מחתכין המדה ופירשו בגמרא זה הענין והוא שיקחו חבל מארבע אמות ויעמוד אחד במקום הגבוה מן ההר והשני במקום הנמוך ממנו ויתן העומד במקום גבוה קצה החבל נגד רגליו והעומד במקום נמוך יתן קצה החבל לעומת לבו ויתרחק ממנו כשיעור אורך החבל וככה ימדדו אותו כולו ד' אמות על זה הקרוב עד שיודע כמה יפסוק מתחום שבת והלכה כר' דוסתאי:

של חמשים אמה. בגמ' אסמכוהו אקרא דכתיב בחצר המשכן (שמות כז יח) ורוחב חמשים בחמשים ומדלא אמר חמשים חמשים ואמר חמשים בחמשים ילפינן מיניה תרתי. הך דהכא והא דמ"ה פ"ב:

והגיע לגיא או לגדר מבליעו. כ' הר"ב אם אינו רחב נ' אמה. וכן ל' רש"י והמכוון אם אינו רחב כי אם נ' אמה. וז"ל הרמב"ם מבליעו. וזה יתכן ר"ל שיהיה רחב הגיא נ' אמה או פחות שהוא שיעור החבל וכמו כן גובה הגדר ואם לא יתכן ימדוד אותו כאשר נפרש לקמן ע"כ. ומ"ש הר"ב אע"פ שיש במדרונו יותר מאלף וכן לשון הר"ר יונתן. וקשיא מספר אלף דנקטי. אלא שרוצה לומר עד אלפים. דהכי איתא בגמרא וכמה עומקו של גיא אמר רב יוסף עד אלפים. וכתב הר"ר יונתן ואם רצה לירד בשבת במדרון הגיא. יכול לירד שם ואח"כ יוצא משם ומשלים תחומו כאילו לא ירד בגיא. והר"ב לא פי' בהבלעת הגדר היאך ועיין בסמוך:

הגיע להר מבליעו. מסתבר דכמו שבהבלעת הגיא שהוא שעומדים על שני שפתי הגיא מזה ומזה שנמצא שנמדד השטח הרחב ולא השטח הקצר שהרי בכל גיא שהוא כמשולש יש בו שטח קצר והוא בתחתיתו ושטח רחב והוא בעליונו. ואנו מודדין בעליונו בשפתיו שהוא שטחו הרחב. ודכוותיה בהר כשמבליעו והרי הוא כמו כן כמשולש שיש בו שטח רחב ושטח קצר אלא שבהר שטחו הרחב בתחתיתו ומעמדו. ושטחו הקצר בעליונו. ואם להבליעו נמדדהו בשטחו הרחב כמו בהבלעת הגיא. דמאי שנא. כיצד נעשה. וזה ביארו התוספות והרא"ש והטור בסי' שצ"ט שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח החבל מזה לזה ע"כ. ודלא כהר"ר יונתן שכתב בהבלעה דגדר שעולה זה על שפתו מכאן וזה על שפתו מכאן ומבליע באותו חבל ע"כ. דהשתא אין ההבלעה דגדר שוה להבלעה דגיא. וכתבו בתוס' דהא דלא כייל בהדי הדדי הגיע להר או לגדר מבליעו היינו משום סיפא דתני שמעתי שמקדרין בהרים לכך תני הר בפני עצמו אע"ג דקידור שייך נמי בגיא וגדר ע"כ ור"מ מה ששמע מרבו אמר ורבו לענין הרים נשאלה השאלה לפניו. ומ"ש הר"ב והוא שלא יהיה הר זקוף הרבה אלא משופע שבהלוך ה"א ממנו לא יגבה אלא י"ט. גמרא. וכתב הר"ר יונתן טעם בזה משום דניחא תשמישתיה לעלות במדרונו שהרי יש במדרונו ה' אמות שהם ל' טפחים קודם שיגבה ההר י' טפחים וכזה השיעור היה כבש המזבח שהיה ל' אמה לגובה ט' אמות של מזבח בלא קרנות המזבח והיו עולין בו במשא כבד עם איברי העולות והאימורים נמצא שכשיש במדרון ג' חלקים יותר על חלק הגבוה ניחא תשמישתיה. ע"כ. ואע"פ שג' פעמים ט' עולים רק כ"ז. ובכבש יש עוד ג' יתירים. לא קפיד. אבל בלאו הכי. אין הנדון דומה ממש לראיה שהביא. כי זה שאמר שהכבש ל' אמה זהו במשך שטחה על הארץ שהיה מחזיק ל' אמה מהעזרה עד המזבח וכדתנן בסוף מדות המזבח והכבש ס"ב. והיינו דמזבח עצמו מחזיק על הארץ ל"ב והכבש ל'. אבל מדרון שפועו תנן התם בפ"ג שהוא ל"ב אמה. ואם נשוה המדות היה צריך שיהיה ג' חלקים ומחצה במדרון יותר מן הגובה כי ג"פ ט' עולים כ"ז נשארו עוד ה' לתשלום ל"ב שהוא מחצית הט' ויותר קצת. ומ"ש הר"ב שאם הוא זקוף יותר מזה אומדו כו' היינו טעמא לפי שקשה לעלות עליו ולמדדו על גבו כפירוש הר"ר יונתן. וכ"ש לפי' התוס' שהקילו בו ולאהטריחו להבליעו בחבל של נ' אמה ע"י קורות אלא אומדין אותו וכתב בטור דדוקא כשהאומד הוא עד נ' אמה שהוא דין הבלעה אבל אם יש בו יותר מנ' אמה מקדרין כדלקמן:

חוץ לתחום. פי' לתחומי הצדדין וכדמסיים הר"ב תחומים של צדי העיר:

אם אינו יכול להבליע. בחבל של נ' אמה. טור. וקאי נמי אגיא וגדר וכדכתבתי לעיל בשם התוספות דקידור שייך נמי בהו אע"ג דהא דאם אינו יכול פירשו תוספות בע"א ומיהו בגיא לא איכפת בין מתלקט י' מתוך ה' למתוך פחות כדכתב בטור:

בזו אמר רבי דוסתאי כו'. כתב הר"ב למעוטי עיר מקלט וכו' וטעמא מפורש בגמ' מפני שהן של תורה ואע"ג דבמשנה ד' פ"ג כתבתי דר"מ ס"ל תחומין דאורייתא. הא פריך לה בגמ' דלעיל דף ל"ה ע"ב ומשני דהא דלעיל דידיה והא דהכא דרביה ודיקא נמי דקתני שמעתי:

[*שמקדרין. פי' הר"ב נוקבין רואין כאלו נוקבין אותן ומודדין דרך הנקב כו' והוא לשון רש"י ובפרק בכל מערבין (עירובין דף ל"ה ע"ב) כתב רש"י וז"ל ולשון מקדרין כמו נוקבין דמשוה מדת ההר כאילו הוא נקוב במקום מעמד רגלי העליון. ונמצא לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו. וכשנותן החבל עכשיו כנגד מרגלותיו הוה ליה כאילו נותן אותו כנגד לבו בקרקע חלקה כדרך כל המודדין עד כאן]: