שָׁכַח אַחַד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:

שכח א' מן החיצונה ולא עירב כו':זאת המשנה היא לת"ק שדבר קודם ולפיכך אמר שכח א' מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות לפי שהיא רגל אסורה ואוסרת כאשר בארנו. ואמרם במקום א' רוצה בו החיצונה לבדה וקרא אותה מקום א' לשתופם יחד בתשמיש בו אבל כשהניחו שתיהן עירובן בפנימית ושכח א' מן הפנימית שתיהן אסורות כמו שבארנו. אבל כששכח א' מן החיצונה הפנימית מותרת. ואמרם ואם היו של יחידים רוצה בו שידור אחד בכל בית ר"ל הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד כמו שבארנו:

שכח אחד מן החיצונה כו'. משנה שאינה צריכה היא דהא תנא ליה רישא פנימית ולא חיצונה פנימית מותרת. וכן שכח אחד מן הפנימית כו' נמי משנה שאינה צריכה היא. וי"ל דפסק הלכתא כדברי האומר דרגל האסורה אוסרת ושאינה אסורה אינה אוסרת הר"ר יונתן:

נתנו ערובן במקום אחד. פי' הר"ב בחיצונה כו' אבל בפנימית כו' דהא אחדא לדשא ומשתמשא ואין לעכב בידה מחמת שנשתתפה עם בני החיצונה דיכולה לומר להן לתקוני שתפותיך ולא לעוותי גמ':

ואם היו של יחידים. ל' הר"ב שאין בפנימית אלא אחד ובחיצונה אחד וכ"כ רש"י ומסיים ואם היו שנים אפילו בחיצונה גזרינן דלמא אתי למשרי שנים בפנימית ואחד בחיצונה ע"כ. ובפי' אחד כ' הרמב"ם בפי' ר"ל הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד כמו שבארנו ע"כ: