כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכֻלָּם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מֻעָטִין, כִּגְרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:

כמה הוא שיעורו בזמן שהן מרובין כו':מועטין הוא שיהיו פחות משמנה עשרה אדם ויתר על י"ח הם מרובים כי מזון שתי סעודות הם י"ח גרוגרות. ואמר להוצאת שבת ר"ל שהוא שיעור הוצאת שבת כאשר קדם לך במס' שבת:

וכמה הוא שיעורו. לכאורה אשתופי מבואות קאי דביה אנן קיימין. וכן פי' הר"ר יהונתן וכתב דהוא הדין לעירובי חצרות והר"ב כתב שתי דעות בעירובי חצרות במשנה י' ועיין נמי במשנה דלקמן:

מרובין. פירש הר"ב י"ח בני אדם. לישנא דגמרא נקט. ופירש הר"ר יונתן י"ח בעלי חצירות למבוי או בעלי בתים לחצר ולא קפדינן אגולגלתא דכל בני בית של כל אחד ע"כ. כלומר אלא למתחייבים לתת חלק לעירוב:

מזון שתי סעודות. כתב הר"ר יונתן כיון דדבר חשוב הוא סגי להו בהכי ע"כ. ונ"ל דמזון ב' סעודות להכי הוי דבר חשוב שכן עיקרי סעודות שבת שתים הן כמו שאפרש במשנה ב' פרק דלקמן [*ועל מ"ש הר"ב שהן י"ח גרוגרות כתבתי בזה בפרק י"ז דכלים משנה י"א]: