קֹלִגְרִיפוֹן שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שִׁנָּהּ. נִטְּלָה שִׁנָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. מִכְחוֹל שֶׁנִּטַּל הַכַּף, טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר. נִטַּל הַזָּכָר, טָמֵא מִפְּנֵי הַכָּף. מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב, טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִטַּל הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. זוֹמָא לִסְטְרָא שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג. נִטַּל הַמַּזְלֵג, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר. שִׁעוּר כֻּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן:

מגל יד. מגל חלק עשוי לשבר עצמות ולחתוך עצים:

קוליגריפון. כלי מברזל ארוך קצתו הא' דומה לעגולה שטוחה יגרפו בו האפר מהכירה והתנור והקצה האחר בו שיני ברזל דקות יתקעו בדבר העומד על האש ויוציאו ממנו בשר או לחם ויקרא הקצה השטוח העגול כף והשינים אשר בקצה האחר שינים: ומכחול. הנאמר כאן הוא מאחד ממיני המתכות קצהו האחד עגול לחתוך בו כמו סכין. והקצה האחר בו כף קטן להוציא בו הכחול או לנקות בו האוזן וזולת זה והקצה אשר הוא עגול יקרא זכר והאחר יקרא הכף: ומכתב. חרט מן מתכת קצהו האחד יכתבו ויחקקו בו ויקרא הכותב והקצה האחר רחב חד דומה לסכין יגררו בו מה שיצטרך לגררו אצל הכתיבה ויקרא מוחק: וזומא ליסטרון. כלי ברזל עשוי לצלות בו בשר הקצה האחד שכפה פשוטה דומה לרשת יושם עליו הבשר או העוף ויעמידהו אותו על מרחק קטן מהאש עד שיצלה מה שעליו וזה הקצה יקרא כף והקצה האחר בו ג' קני ברזל דקין יכנס הבשר בו ויצלה על האש וזה הקצה יקרא מזלג: ושן של חרישה. לה ב' קצווים הקצה הא' יהפכו בו הארץ והאחר יחדדו בה הכלים אשר יחרשו בה קצתם אל קצתם והיו אלו כולן וכל מה שדומה להן כאילו הן שנים התחברו וכאשר נעדר האחד ונשאר האחר הנה הנשאר יקבל טומאה כאשר נאות בתשמישו ויהיה אפשר שיעשה בו מלאכה אפילו בחלוף כמו שנזכר דמיון זה שיהיה בין הכף והמזלג בארך הקנה ב' אמות וכאשר הוסר המזלג עם רוב הקנה עד שנשאר הכף מן הקנה המחובר בו שעור אמה הנה זה הכף אז לא תטמא לפי שלא יוכל האדם אז שיחזיק בזה הקצה הקצר וידו בזה הכף ישרוף ידו עליו מחמת קצורו על זה הדרך תקח הקישא בנשארים:

של מעדר. מלשון וכל [ההרים] אשר במעדר יעדרון (ישעיהו ז׳:כ״ה). הר"ש. ופירשו הר"ב במ"ב פ"ב דפאה: