רַחַת שֶׁל גָּרוֹסוֹת, טְמֵאָה. שֶׁל אוֹצָרוֹת, טְהוֹרָה. שֶׁל גִּתּוֹת, טְמֵאָה. שֶׁל גְּרָנוֹת, טְהוֹרָה. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, טָמֵא. לְכִנּוּס, טָהוֹר:

וכוורת הקש. חשובה ככלי עץ, לפי שעשויה מזנבות השבולין שהן קשין:

הרחת. מרה יקראו גם כן בערבי אלאראח"ה ובלשון לע"ז פל"א:

ושל גרוסית. יניפו בה הפולים מקליפתן כאשר יטחנו:

ושל אוצרות. ללקט בו החטה מהצדדין וינקהו עד שתשוב באוצר וכבר ספרם בשרש זה:

כלי העשוי לקבלה טמא לכינוס. לקבל בו לא לקבץ בתוכו טהור:

רחת. פי' הר"ב שזורין בה כו'. כדכתיב ברחת ובמזרה (ישעיהו ל׳:כ״ד). הר"ש:

של גרנות טהורה. שאין להם ב"ק. מהר"ם: