מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס, נִשְׁבְּרָה אֲרֻכָּה וְתִקְּנָהּ, טְמֵאָה מִדְרָס. נִשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ, טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס. לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה, טְהוֹרָה:

אמרו אבל טמאה מגע מדרס. ר"ל שהיא שבה בדמיון מטה שנגעה במדרס אשר הוא ראשון לטומאה והנה שבה ראשון אחר שהיתה אב לסבת השתנות אולם אם נשברו השתי קצרות או השתי ארוכות יחד כבר נטהרו טהרה שלימה:

נשברה שנייה ותקנה. לאו דוקא ותקנה אלא אגב דנקט ברישא ותקנה. נקט נמי בסיפא. תוס' פט"ו דשבת דף קיב [*אמתני' ד' דבפכ"ו. וה"ה הכא]:

[*אבל טמאה מגע מדרס. פי' הר"ב משום דארוכה כו' שהרי נגע במטה הטמאה מדרס. וכן פי' הר"ש. ולא רצו לפרש שטמאה מגע מדרס שנגעה בעצמה וכדתנן בפכ"ז מ"ז ח' ט' י'. דהכא רוצים לפ' אפי' לרבי יוסי דפליג התם. וכ"כ התוס' פרק ט"ו דשבת דף קיב. וטעמייהו דקי"ל טומאת בית הסתרים אינו מטמא וכדמוכח מתני' ג פ"ד דחולין ועיין לקמן [פכ"ז] שם]:

[*לא הספיק כו' טהורה. כתב הר"ב ול"ד להיכא דנתפרקה כו'. כבסוף פרקין ובר"פ דלקמן ועוד שם משנה ו]: