הַלַּפִּיד, טָמֵא. וּבֵית שִׁקְעוֹ שֶׁל נֵר, מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. הַמַּסְרֵק שֶׁל צַרְצוּר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:

ושבירתן היא טהרתן. וכולהו כלים נמי שבירתן היא טהרתן. אלא כלי חרס וכלי נתר שבירתן בלבד מטהרתן, שאין להם טהרה בטבילה אלא בשבירה בלבד:

הלפיד. אור דולק הוא כלי מחרס דומה כקנה ובראשו אוזן קטנה דבקה עמו בעת עשייתו יושם בו חתיכת בגד השרוי באלקטרן או בשמן תדליק וילך בו ויעשה ג"כ מחרס כלי בו מקום קערורית לישב בו הנר ויתקבץ בו כל מה שיגר מן השמן מפי הנר ותקיף על ראש האלמנר' כדי שלא יפסד הנחושת בשמן וזה הכלי נקרא בית שקעו של נר ויעשו כלי חרס באמצעיתו כסוי כגון שבכה עשוי בעת עשיית הכלי ורוב הכלים אשר ישתו בהם המים אצלנו כן וזה המין מן הקיתון הוא אשר יקרא צרצור כמו שיתבאר במקואות (פ"ג מ"ג) והן עושין סביב הקיתון אשר למעלה מהשבכה פגימות מעשה שושן דומין לשיני המסרק ולזה יקרא מסרק הצרצור וכן יקראו הפגימות אשר סביב צואר הרמון מסרק של רמון כמו שיתבאר בב' מעוקצים (מ"ג) ואמר רבי אליעזר שהשרץ כאשר הגיע באויר הקיתון למעלה מהשבכה אשר יקיפו בו הפגימות הנה לא יטמא שאין זה תוך כלי חרס מפני היות מקיפו מופגם מכל צד וחכמים מטמאין שזהו תוך של זה והלכה כחכמים:

ובית שקעו של נר מטמא באויר לא ידעתי למאי דייק הכא למתני באויר. ושוב מצאתי כיוצא בזה. בדברי הר"ש בסיפא. אדמייתי תוספתא מסרק של צרצור. רבי אלעזר אומר אין מטמא באויר וחכמים אומרים מטמא באויר. שכתב ועל חנם נקט אויר דאם טהור באויר טהור במגע:

המסרק של צרצור. פי' הר"ב כלי חרס שעושים על פיו שבכה כו'. מהטעם שמפרש [הר"ב] [*במשנה ב] פרק דלקמן:

רבי אליעזר מטהר. פי' הר"ב אם נתלה שרץ באויר אותן שינים שאין זה תוך כלי חרס מפני היות מקיפו [מופגם] מכל צד. הרמב"ם: