סָדִין שֶׁהוּא טְמֵא מִדְרָס וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן, טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת. מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּתָּבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּקָּבֵעַ:

תורמל. כיס גדול של עור שהרועה נותן שם כל חפציו:

סדין. הוא הרדיד הקטן אשר יקנחו בו האנשים ושמו המפורסם במערב אחר"ס ובמצרים ערצ"י: וילוך. המסך ומבואר שהמסך תטמא במת לפי שהוא מכלל הבגדים ולא יטמא במדרס הזב ושיהיה משכב לפי שהוא לא נעשה לשכיבה כמו שהתבאר בזה הפרק: עוד שאל ואמר מאימתי היא טהרתו רוצה לומר מתי תסור ממנה טומאת מדרס ולא ישאר אב הטומאה ויהיה מוכן לטומאת מת והדומה לה כדין כל מסך ואמרו בית שמאי משיתבר רוצה לומר כאשר ישברוהו בחוט באורך ורוחב כמו שיעשו במסך ובית הלל אומרים כאשר יקשרו בו לולאות אשר יתלה בהן ורבי עקיבא אומר מעת שיתלו אותו על השער או על המטה והלכה כבית הלל וכבר יראה מן התוספתא שאמרו בכאן טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת ענינו שזה הוילון לא ישאר אב הטומאה כמו שהיה ר"ל משכב אבל ישוב כמו כלי שנטמא בטמא מת שהוא ראשון ויהיה זה המאמר כמו המאמר אשר נבאר בכ"ז מזאת המסכת והוא אמרם וסדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ר"ל שהוא ירד מדרגה וישוב ראשון כמו כלי שנגע במדרס וכן בכאן אמר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו במת כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון לפי מה שהשרשנו וזהו לשון התוספתא בזה סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת המקבל טומאת מדרס ושני המאמרים יחד אמתיים לפי שזה הוילון הוא יקבל טומאת מת בעתיד והוא ג"כ בדמיון כלים שנגעו במדרס כמו שהתבאר במקומו ואשר יתוקן על זה השרש הוא שיהיה אמרו סדין שהוא טמא מדרס שיעורו שהוא ראוי להיות מדרס עשאו וילון טהור מלעשות מדרס ועדיין הוא ראוי ליטמא במת וזה השיעור הוא האמת:

סדין שהוא טמא מדרס כו'. כתב הר"ב שראוי לטמא מדרס קאמר וכו' דא"כ אדתני סיפא כו'. וכ"כ הר"ש. אבל הרמב"ם השוה שתי המשניות. ומפרש למשנתינו דה"ק. אבל טמא טמא מת. כלומר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו בטמא מת. כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון. וזה ל' התוספתא בזה. סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת המקבל טומאת מדרס. וב' המאמרים יחד אמתיים. לפי שזה הוילון הוא יקבל טומאת מת בעתיד. והוא ג"כ בדמיון כלים שנגעו במדרס. ע"כ. ומ"ש עוד בפירוש הרמב"ם ואשר יתוקן וכו' מצאתי בנא"י שנכתב בגליון שלא נמצא בהעתק. ומ"ש הר"ב כדתני בהקומץ רבה. דף כד. וגם הר"ש הראה מקום זה. ולא ידעתי למה לא הראה על מקומה של המשנה במקום שהיא קבוע במכילתין פרק כז משנה ט'. דאילו בהקומץ אין מקומה. אלא מייתי לה בגמ':

ועשאו וילון. כתב הר"ב ודוקא שעשה בו שינוי כו' כדתנן ספכ"ה:

אבל טמא טמא מת. ולא עשאוהו כאחד ממחיצות הבית שאינן מקבלות טומאה. רש"י פ"ק דביצה סוף דף יד. ומה שפירש הר"ב מפני שהשמש מתחמם כנגדו כו'. עיין מ"ש במ"ד פ"ח דשקלים:

משיתבר ובס"א משיתפר. ועוד להר"ב גירסא שלישית *)בפכ"ז משנה ט. ועיין רפכ"ה. ובמשנה נא"י מצאתי מוגה משישבר: