הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס. כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה, וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה, וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁהוּא כוֹרֵם עָלָיו אֶת הַכֵּלִים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מוֹשָׁב:

ובמה שבתוכן טהור. אם נטמא אחת מאלו במת ואח״כ נקרע, ונגע אחד במה שבתוכן, טהור, לפי שאין מה שבתוכן חיבור להן ואין מה שבתוכן טמא כמותן:

הרי אלו טמאים מדרס. ואע"פ שלא נעשו לישב עליהן ואמנם נעשו בחק המת אשר אין לו משכב ומושב כמו שביארנו בפתיחת דברינו: ומשבר של חיה. הוא הכסא אשר יעשה לאשה ההרה לישב עליו אצל הלידה כמו (ישעיהו ל״ז:ג׳) כי באו בנים עד משבר: שהוא כורם עליו. ישים עליו הבגדים עד שיהו מקופלים ואין הלכה כר' יוסי:

כסא של כלה ומשבר של חיה כו' אר"י אין בהם משום מושב. ולא אתפרש טעמא מאי. וגם צ"ל דמשבר של חיה אין ישיבתו ישיבה כלפי אסלה דס"פ דלעיל דהא לא פליג ר"י אאסלה:

וכסא של כובס שהוא כורם עליו כו'. כך היא גירסת הר"ב. [*וכן העתיק הרמב"ם בפירושו]. והכי איתא בפ"ט דשבת דפ"ח אשכול הכפר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכבש הוא אמר מר זוטרא ברי' דרב נחמן כדתנן כסא של כובס שכורמים עליו את הכלים. והרמב"ם [*בחבורו פכ"ה מה' כלים] העתיק *)שכובס עליו את הכלים וכן הוא במשנה שבגמ' דפוס ישן. [*וכתב הכ"מ רבינו והרא"ש פירשו שהוא מכבש. ולדבריהם יהיה טמא מדרס מפני שיושב עליו כשהכלים בתוכו להדקו. כדי שיכבשו הכלים]: