הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁלֹשׁ, אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי, אֲפִלּוּ חָרְבָה הָאֶמְצָעִית וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁמֹנֶה אַמּוֹת:

שתי שורות אינו כרם עד שיהיה שם אחת יוצא זנב כמו שהקדמנו ומפני כן לא הוצרכו לשש עשרה אמות כמו שאמרו בכרם שחרב באמצעו אבל כשיהיה בין השורות שמונה אמות ינתן לכל שורה עבודתה והם ששה טפחים לפי שהן כמו גפן יחידית והשאר יהיה נזרע ואם יהיו שלשה שורות הוא כרם בלא ספק ויהיה דין המקום שבין כל שתי השורות מהם כדין קרחת הכרם שהיא שש עשרה אמה כאשר הקדמנו בתחלת הפרק: ואמר רבי אליעזר בן יעקב אפילו חרבה השורה האמצעית מאחר שהיה כרם יהיה דין המקום הנשאר בין שתי שורות החיצונות כדין כרם שחרב מאמצעו: ומה שאמר שאילו מתחלה נטען ר"ל שאילו נטע שתי שורות מתחלה לא הוצרך להיות ביניהן אלא שמונה אמות כמו שאמרנו ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:

אם אין ביניהם שמנה אמות לא יביא זרע לשם. כתב הר"ב דמצטרפין להיות כרם. דלעיל לענין חוצה לה והכא לענין תוכה. וזהו שאמרו בירושלמי אמר רבי אליעזר החמירו תוכה יותר מחוצה לה. וטעמא דריחוק שמנה אמות. דאין שדה פחות מארבעה אמות וכו'. כדלעיל בריש פרקין. והרמב"ם אע"ג דבפירושו כתב כפירוש הר"ב. בחבורו פרק ז' נראה מדבריו שמפרש שתי שורות של שלש שלש:

רבי אליעזר בן יעקב אומר וכו'. וכתבו הר"ב והרמב"ם דאין הלכה כמותו. וכתב בכ"מ ואע"ג דמשנתו קב ונקי איכא למימר דשאני הכא דמשום חנניא בן חכינאי קאמר לה ואפשר דליה לא ס"ל ועוד דקאמר בירושל' דרבי אליעזר בן יעקב ס"ל כב"ש דשורה אחת הוי כרם ע"כ. ובפרק ב מ"ט נמי אין הלכה כראב"י. והכא כת"ק נמי אין הלכה כמו שתראה בסוף פרקין: