מָצָא קְצִיצוֹת בַּדֶּרֶךְ, אֲפִלּוּ בְצַד שְׂדֵה קְצִיצוֹת, וְכֵן תְּאֵנָה שֶׁהִיא נוֹטָה עַל דֶּרֶךְ, וּמָצָא תַחְתֶּיהָ תְּאֵנִים, מֻתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשְׂרוֹת. וּבְזֵיתִים וּבְחָרוּבִים, חַיָּבִים. מָצָא גְרוֹגָרוֹת, אִם דָּרְסוּ רוֹב בְּנֵי אָדָם, חַיָּב, וְאִם לָאו, פָּטוּר. מָצָא פִלְחֵי דְבֵלָה, חַיָּב, שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהֵן מִדָּבָר גָּמוּר. וְהֶחָרוּבִין, עַד שֶׁלֹּא כְנָסָן לְרֹאשׁ הַגַּג, מוֹרִיד מֵהֶם לִבְהֵמָה, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר:

הרי אלו לא יאכלו. דהוי מקח, ולגבי לוקח חשיבי כנגמרה מלאכתן שהלוקח עיניו במקחו:

קציצות. גרגרים תלושים מאי זה אילן שיהיו:

בזיתים ובחרובים חייבים בתנאי שימצא הזיתים תחת אילן הזיתים והחרובין תחת אילן החרובין וזה מבואר כי אלו הגרגרים שנפלו מאלו האילנות נפלו ולפיכך יש בהם משום גזל וחייבין במעשרות אבל התאנים שמתלכלכין ומשתנים בצורתן כשמצא אותן תחת התאנה אינו מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ולפיכך אין בהם משום גזל ופטורים מן המעשר אבל יעשר דמאי בלבד כמו שבארנו במס' דמאי:

אם דרסו כו'. ענינו אם רוב בני אדם דרסו תאנים שלהם בשדה כבר באו לגורן המעשרות ונאמר כי אלו הגרוגרות הם ממה שדרסו בשדה ובאו לבית ונפלו אחר כך והוא חייב במעשרות ואם רוב בני אדם לא דרסו בשדה פטור לפי שנאמר קודם דריסה נפלו: ואמרם מפני שהוא מחזיר את המותר ענינו שהוא מחזיר אותו לגג ליבש והוא ראיה שעראי מאכיל:

קציצות. כן גירסת הספר. והרמב"ם מפרש גרגרים תלושים מאיזו אילן שיהיו. והר"ש מפרש שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה כדתנן בפ"ח דשביעית [משנה ו'] והוא כלי ברזל ועל כן קוראין אותן קציצות. וגירסת הר"ב כנוסחא אחרינא דגרס קציעות וכן הגירסא במשנה י' פרק ד' דתרומות. וכן הובאה משנה זו בגמ' בבבא מציעא פרק ב' דף כא ופירש רש"י תאנים שקוצצין אותן באזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה ליבש. ע"כ. ונראה לי שנקראו קציעות על שם המקצועות שהם כמחצלאות שעליהן מיבשים אותם כדפי' הר"ב במשנה ד' פ"ח דנדרים:

[*מותרות משום גזל וכו'. ודוקא שמצא בדרך שאז ידוע שהבעלים נתייאשו לפי שרבים מצוים שם אבל אם מצאן בינו לבין חבירו אסורין משום גזל דלא מתיאש שיודע שחבירו ימצאם. לשון הפירוש שהזכרתי]:

ובזיתים ובחרובים. פירש הר"ב אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידיע מאיזה אילן היא. שהתאנה מתלכלכת ומשתנית בצורתה כשמצא אותן תחת התאנה אינה מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ולפיכך אין בהם משום גזל ופטורים מן המעשר אבל יעשר דמאי בלבד הרמב"ם. [*ומיהו לאו כדמאי ממש אלא כלומר בספק וצריך שיפריש ג"כ תרומה גדולה. וכן נראין דבריו שבחבורו פ"ג מה"מ אע"פ שי"ל דפטור מתרומה מטעמא דמתניתין ד' פ"ה ע"ש. והר"ב שמפרש דפטור כדין הפקר כ"פ הר"ש גם רש"י ותוספות פרק ב' דבבא מציעא [ד' כא]:

מצא גרוגרות אם דרסו וכו'. דגרוגרות קרויין כשיבשו קודם שנדרסו כדפי' הר"ב במשנה ד' פ"ב דתרומות:

אם דרסו רוב בני אדם. פירש הר"ב בשדותיהן דמסתמא בבתים נדרסות ולהכי הוצרך למוקים למתני' כשרוב דורסים בשדות דהא בנמצא בשדות עסקינן. הר"ש בשם הירושלמי [*ובפירוש שהזכרתי כתוב וז"ל וכשרגילים לדרוס בשדה שהרי בשדה מצאה שאילו מצאה בבית אסור משום גזל ע"כ]:

ואם לאו פטור. ירושלמי רבי זעירא בעי ואינה ניכרת אם דרוסה היא אם לא בתמיה. ומשני אמר ר' שאול פעמים שהיא פוקעת מתחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה. פעמים שהרגל דורסה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה:

מוריד מהן לבהמה. פירש הר"ב אבל הוא לא יאכל וכו'. והכא הוא הדין נמי בניו ובני ביתו דלא שריין בר"פ אלא היכא דעדיין לא הובאו למקומן. וזהו דמסיים ויהיב טעמא לבהמה מתוך שאין החרובין מאכל בהמה:

מפני שהוא מחזיר את המותר. פי' הרמב"ם והוא ראיה שעראי מאכיל. וכך פירש רש"י בביצה ס"פ המביא דף לה: