מַעַשְׂרוֹת ה׳ · ב׳

הָעוֹקֵר לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ לְזֶרַע, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּרְנָן. בְּצָלִים, מִשֶּׁהִשְׁרִישׁוּ בָעֲלִיָּה, טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא. נָפְלָה עֲלֵיהֶם מַפֹּלֶת וְהֵם מְגֻלִּים, הֲרֵי אֵלּוּ כִּנְטוּעִים בַּשָּׂדֶה:

על המשנה הזו

משנה מַעַשְׂרוֹת ה׳ ב׳, מתוך מסכת מַעַשְׂרוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

פטור. אפילו ראו פני הבית, מפני שעדיין לא נגמרה מלאכתן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

אם לזרע חייב. ענינו שאם היתה כונתו ליקח ממנו הזרע אסור לנטעה עד שיעשר לפי שעקירתה מן הקרקע הוא גרנה שיקבע אותם למעשר ואם כונתו בנטיעת' להוסיף א] אינו חייב לפי שלא נקבעו ולא נגמרו למעשרות:

בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא. לפי שאינם אוכל וכבר נפסדו:

נפלה עליהם מפולת והם מגולין הרי אלו כנטועים בשדה. ענינו שהם חייבים בדיני שביעית ודיני מעשרות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

טהרו מלטמא. פירש הר"ב אבל לכל שאר מילי כתלושין דמו [ובחזקתן] הן למעשר ולשביעית. ולא נקט שבת לפטור כמו דנקט בסיפא שבת לחובה. ובירושלמי רבי יוחנן בשם רבי ינאי ערימה של בצלים שהשרישה שתלש מהם בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל