הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה וּבָעֵקֶל וּבַמְּשׁוֹטוֹת, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. בַּמְּצוֹדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמָרוֹת, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. וְאִם נִעֵר, בְּכִי יֻתַּן. הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לְצָרְפָהּ, הַמּוֹצִיא מַסְמֵר לַגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ, הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד בַּגְּשָׁמִים לְכַבּוֹתוֹ, הֲרֵי זֶה בְכִי יֻתַּן:

טיהרו שניים. שהיו על ידי שכרות ולא לרצון:

עקל. הוא מקים בתוך הספינות אשר מתקבץ בו המים שמזדלגין מבקיעות הספינה ויתקבצו בהם מים תמיד ומשוטות בערבי מגאר"ף ומצודות ורשתות ומכמורות כולן מיני השבכות שצדין בהן החיות ואמרו אם נער בכי יותן ר"ל כי נעירת השבכה במים מה שינער ממנה הוא בכי יותן לפי שכונתו אז הוצאת מים ממנה וענין אמרו בספינה לצרפה כדי שתתחסם ויסגר בקיעתה לפי שהספינה שהיתה ביבשה תבקע:

ואמרו מסמר לצרפו שיקשהו בעבור כי ברזל כשהלבינוהו באש וכבוהו במים הוא מתחזק ומתחסם והנפחים קורין לזה מקשה וחכמים קורין אותו צריפה וקורין לו ג"כ חסום:

ואוד. ידוע שהוא אוד של אש:

ובמשוטות שמנהיגים בהן הספינות. כדתנן ברפ"ה דב"ב:

אינן בכי יותן. *דאינו מתכוין שישרו במים ולא נתכוין למים וכן במצודות וברשתות דלא נתכוין למים. ואם ניער מהם המים ונתזו מהן המים כיון דנתכוין שיצאו המים. אחשבינהו. ואם נפלו על הפירות הרי זה בכי יותן. מהר"ם:

*[ואם נער בכי יותן. לפי הסברא ה"ה בספינה ודכוותייהו. וק"ל אמאי לא תננהו בחד בבא. והפסיק באינן בכי יותן. והרמב"ם בפי"ג מהט"א [הלכה יא] העתיק המשנה כצורתה]:

לים הגדול. תנא בא"י קאי. והתם באותו ים רגילין בכך:

לצרפה. כתב הר"ב לחזקה כו' עיין לשון רש"י שכתבתי בספ"ד דכלים: