בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, קוֹרֵא כִמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו, קוֹרֵא עִמָּהֶן. וּמֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִלָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאִישׁ יְהוּדִי (אסתר ב ה). רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (אסתר ג׳:א׳):

קראה תרגום בכל לשון לא יצא. הכי קאמר, עברי שקראה תרגום ואינו מבין בל׳ תרגום, או בכל שאר לשון שאינו מבין, לא יצא:

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר כו': כשדעתו לחזור למקומו ליל י"ד ולא חזר קורא כמקומו ואם לא היה כן קורא עמהם. והלכה כר"מ:

אם עתיד לחזור למקומו. לשון הר"ב אם הוא בן כרך שהלך לעיר כו' בליל י"ד קודם עמוד השחר דמכיון שעלה עמוד השחר אם קרא יצא כדתנן לקמן. ומ"ש אע"פ שהוא בלילה בעיר. כלומר אפילו הכי אינו קורא עמהם בלילה. שחייב לקרות בלילה כמ"ש הר"ב במשנה דלקמן ומ"ש אבל אם אין עתיד לצאת משם הלילה. לשון הר"ן אלא להתעכב כאן ביום י"ד. ע"כ. ומ"ש נקרא פרוז. בגמרא דכתיב על כן היהודים הפרזים. ולמאי הדר קאמר היושבים בערי הפרזות. הא קמ"ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז. ומדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי מוקף. וז"ש הר"ב וה"ה לבן עיר שהלך לכרך וכו'. וזה שהקדים הר"ב לפרש בן כרך וכ"ה בגמרא. כתב הר"ן דהיינו משום דבקרא פרוז בן יומו כתיב. ומינה גמרינן למוקף. ע"כ. ומיהו מתניתין דאקדמה בן עיר שהלך לכרך איכא למימר אורחא דמלתא נקט. שדרך בני עיירות ללכת לכרכים יותר מבני כרכים לעיירות. ב"י. ומ"ש הר"ב אם עתיד לחזור בלילי ט"ו. שלא יהא שם ביום ט"ו. רש"י. ומ"ש אבל אם אין עתיד לחזור בלילי ט"ו לשון הר"ן וקצת מן היום ע"כ. וז"ש הר"ב לפעמים לילי וכן הוא בר"ן. ובפירש"י נקט לכולהו לילי. לא קשיא. כמ"ש במשנה ג' פרק ח' דמסכת תרומות:

כמקומו כחובת מקומו. רש"י:

רבי מאיר אומר כולה רבי יהודה אומר מאיש יהודי כו'. גמרא אמר רבי יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף. מ"ד כולה תקפו של אחשורוש. מ"ד מאיש יהודי תקפו של מרדכי. ומ"ד מאחר הדברים האלה תקפו של המן. [*ומ"ש הר"ב והלכה כר"מ. גמרא]: