כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעֹמֶר וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַיּוֹם, כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַלַּיְלָה, כָּשֵׁר כָּל הַלָּיְלָה:

כל הלילה כשר לקצירת העומר כו': קצירת העומר אינו אלא בלילה והוא קבלה ועוד יתבאר ענין קצירת העומר בעשירי ממנחות.

והקטר חלבים ואברים הם מותר תמיד של בין הערבים והוא אמרו היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה.

ואמר דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאתויי סידור בזיכים והם שני בזיכי לבונה שנותנין על לחם הפנים כמו שיתבאר במנחות (פי"א).

ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים וכבר ידעת כי אכילת פסח אין מותר לאכלו אלא עד חצות אבל גזרה היא כדי להרחיק את האדם מן העבירה:

כל הלילה כשר לקצירת העומר. כדילפינן במשנה ג' פ"י דמנחות. דקצירת העומר בלילה. וע"ש בסוף הפרק:

ולהקטר חלבים ואברים. כתב הר"ב מותרי תמיד של בין הערבים כבר כתבתי בזה ברפ"ק דברכות בס"ד. ובפי' הרמב"ם חלבים ואמורים צ"ל ואברים. דאמורים היינו חלבים:

זה הכלל דבר שמצותו ביום. כתב הר"ב לאתויי סידור שתי בזיכי לבונה וכו' גמרא. וכרבי יוסי דמשנה ז' פי"א דמנחות. וה"ה לסידור הלחם וכדתנן התם. אלא גמ' נקט בזיכי לבונה שהיא נקטרת על המזבח ומתיר את הלחם:

שמצותו ביום. פי' ביום סתם אבל תמידין ופסחים כבר פירש בהן הכתוב שעה מיוחדת. הר"ן:

דבר שמצותו בלילה כו'. כתב הר"ב לאתויי אכילת פסחים וכו'. עיין מ"ש בזה במשנה ט' פרק בתרא דפסחים. בס"ד: