בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בּוֹ, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ, אֲבָל חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת, לֹא כְשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ, כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ. וְאִם פָּטַר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטֹר אֶת בְּשָׂרָהּ:

וזרק דמן בלילה. אע״ג דלילה לאו זמן הקרבה, מועלין בהן:

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים כו': ר"ע אומר זריקה מועלת ליוצא ואע"פ שהוא פסול שהזריקה התירה אותה לכהנים ולפיכך אין מועלין בו ור"א אומר אין זריקה מועלת ליוצא והרי הוא לא הותר לכהנים ולפיכך מועלין בו ודברי ר"ע הם אם יצא מקצת בשר אבל אם יצא הבשר כולו או יצא הדם מודה לר"א שאין זריקה מועלת ואין מועלין באותו בשר לפי שלא הותר לכהנים כלל והביא ראיה רבי עקיבא על מקצת בשר שיצא מן מפריש שתי חטאות ודין זה הוא בשתי חטאות על מנת שישחט שתיהן בבת אחת לפיכך אם רצה מזו זורק רצה מזו זורק אבל זה אחר זה אין דמה מועיל לבשר חבירתה לפיכך אמר ר"ע כמו שדמה פוטר בשר חבירתה מן המעילה אע"פ שאין חבירתה ראויה לאכילה כמו שנתבאר בתמורה כן הוא פוטר מקצת בשרה היוצא ואע"פ שאין ראוי לאכילה ונותר ופיגול וטמא כבר נתבאר כל אחד מהם בשלישי ובאחרון ממסכת זבחים והלכה כר' עקיבא:

ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. כתב הר"ב דזריקה כשרה קבעה לפגול אבל לא פסולה. דהוי כמי שלא נזרק עליהם הדם. ולא קרבו כל מתיריו. ומשום נותר. דאין נותר אלא בבשר [הראוי] לאכילה בתוך זמנו. כדכתיב (ויקרא י״ט:ו׳) ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו'. ומשום טומאת הגוף. כדאמרינן במנחות [פ"ג דף כ"ה] הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה. ושאינו ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה [ויליף ליה מדכתיב (שם ז') כל טהור יאכל בשר. והנפש אשר תאכל וגו'. וטומאתו עליו] כך פירש"י בפ"י דזבחים דף צ' [ע"א] והתוס' פירשו בכאן דנותר ופגול ילפינן בג"ש מטמא בעון עון וחילול חילול. שכתב הר"ב במשנה ה' פ"ד דזבחים. והר"ב בס"פ דלקמן פירש דנותר וטמא ילפינן מפיגול:

רבי עקיבא אומר אין מועלין. פי' הר"ב דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה. ולא למשרייה לאכילה כמ"ש בסוף פרקין:

אבל. פי' הר"ב לשון ברם. כמו באמת. כמו אבל אשמים אנחנו (בראשית מ״ב:כ״א) רש"י. ודכותה במשנה ח' פ' בתרא דר"ה:

כך הוא פוטר את בשר חברתה. כתב הר"ב ולא אמר ר"ע כו' אלא כששחט שתי חטאות כאחת כגון ששחטו ב' כהנים כאחד. רש"י. ועמ"ש במשנה ב' פ"ב דחולין: