אֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בַּמֻּקְדָּשִׁין, אֶלָּא בְהֵמָה וּכְלֵי שָׁרֵת. כֵּיצַד. רָכַב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב, שָׁתָה בְכוֹס שֶׁל זָהָב וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה, תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ, כֻּלָּן מָעֲלוּ. רַבִּי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ פִדְיוֹן, יֶשׁ בּוֹ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל:

וכל דבר שיש בו פגם. כגון לבש בחלוק, או כיסה בטלית, או בקע בקרדום. כיון דעומדים ליפגם, לא מעל עד שיפגום בהם בשוה פרוטה:

אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלים כו': הואיל ומעל הראשון כבר חלל אותו הקדש כמו שנתבאר בשני מקדושין ולפיכך הנהנה באותו דבר אחריו לא מעל ומה שיש בין תנא קמא ורבי הוא קדשי מזבח שנפל בהן מום רבי אומר אם עבר ושחטן יקברו ואין להם פדיון ולפיכך יש להם מועל אחר מועל ר"ל בבעלי מומים אלא כיון שנהנה ופגם מעל כמו שהקדמנו בפרק הזה והנהנה באותו בהמה אחריו לא מעל ואין הלכה כרבי:

אין מועל אחר מועל במוקדשים. פי' הר"ב בהמת קדשי מזבח תמימה כו'. אבל קדשי בדק הבית כו' וכיון שמעל בו אחר שהוציאו לחולין. כרבי יהודה במשנה ח' פרק ב' דקדושין דס"ל הקדש בשוגג מתחלל:

וכלי שרת. גמ' ק"ו אם אחרים מביא לקדושתן [דכלים מקדשים כדתנן ספ"ט דזבחים] הוא עצמו לא כ"ש פירש"י לא כ"ש שיהא קדוש כל כך שיהא בו מועל אחר מועל:

רבי אומר כל שאין לו פדיון כו'. כתב הר"ב. ואיכא בין ת"ק לר' כו' ועבר ושחטן [דהשתא יכול לפדות להאכיל לאדם. גמ' סוף תמורה דף ל"ג] וחכ"א יפדו דלא בעי העמדה והערכה. ותימה דבמשנה ג' פרק בתרא דתמורה לכ"ע קדשי מזבח בעו העמדה והערכה רבנן דהכא כמאן ומצאתי בתוס' דהתם דף ל"ג ע"ב בד"ה כדתנא כו' דגרסי התם בגמ'. רבנן דהכא לחוד. ורבנן דהתם לחוד. וכתבו עוד. ואין לתמוה לומר כן דג' מחלוקות לימא דרבנן דתמורה נמי ס"ל קדשי מזבח לא היו [כו'] י"ל דמתני' דתמורה קשיא. דמדקאמר ר"ש דקדשי ב"ה אם מתו יפדו. מדאצטריך לפרושי ב"ה. מכלל דת"ק מיירי [בתרווייהו]. כדפרי' כל הסוגיא בספרים ע"כ. וצריך לומר דטעמייהו דרבנן דהכא כדאתמר התם בגמ' [דף ל"ב ע"ב] לריש לקיש דאמר דרבנן דהתם ס"ל קדשי מזבח לא היו כו'. וטעמייהו דאמר קרא (ויקרא כ״ז:י״ב) והעריך הכהן אותה בין טוב ובין רע. איזהו דבר שאינו חלוק בין טוב לרע הוי אומר זה קדשי ב"ה. ואמר קרא אותה למעוטי קדשי מזבח וצ"ע מיהת להר"ב והרמב"ם [פ"המה"ע] שפוסקים כחכמים דהתם וכן כחכמים דהכא [פ"ו מה"מ] והוי כמזכי שטרא אבי תרי: