רִבָּה שַׁמְנָהּ, וְחִסַּר שַׁמְנָהּ, חִסַּר לְבוֹנָתָהּ, פְּסוּלָה. הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכֹל שְׁיָרֶיהָ בַחוּץ, אוֹ כַזַּיִת מִשְּׁיָרֶיהָ בַחוּץ, לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ בַּחוּץ, אוֹ כַזַּיִת מִקֻּמְצָהּ בַּחוּץ, אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ בַּחוּץ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. לֶאֱכֹל שְׁיָרֶיהָ לְמָחָר, אוֹ כַזַּיִת מִשְּׁיָרֶיהָ לְמָחָר, לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ לְמָחָר, אוֹ כַזַּיִת מִקֻּמְצָהּ לְמָחָר, אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַקּוֹמֵץ, וְהַנּוֹתֵן בִּכְלִי, וְהַמְהַלֵּךְ, וְהַמַּקְטִיר, לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. קָמַץ בִּשְׁתִיקָה וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ, אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנּוֹ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר בִּשְׁתִיקָה, אוֹ שֶׁקָּמַץ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ, זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:

אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. הוה מצי למתני ולא עלו לבעלים לשם חובה, והא דקתני אלא דמשמע דכל דינם כמנחות כשרות אלא דבר זה, לאשמועינן דאסור לשנויי בה שינוי אחר, שאם עבר וקמצה שלא לשמה אסור לתת הקומץ בכלי שרת שלא לשמה:

ריבה שמנה וחסר שמנה חסר לבונתה פסולה כו': הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית בו': שיעור השמן שיהא לוג לעשרון ולבונה קומץ לעשרון לפיכך מה שנאמר ריבה שמנה שיתן משני לוגין ולמעלה לכל עשרון וחיסר שמנה שיתן פחות מלוג וחיסר לבונתה שלא יהא בה אלא קורט לבונה בלבד אבל אם היו בה שני קרטין כשרה וכן אם ריבה לבונתה והוא שיתן משני קורטין של לבונה ומעלה בעשרון היא פסולה: ודע שקמיצת המנחה היא לענין מנחה כמו השחיטה לקדשים לענין קדשים ונתינת הקומץ בכלי שרת כמו קבלת הדם וההולכה כמו ההולכה והקטרת קומץ לבונה כמו זריקת הדם והקומץ והלבונה עצמם הן כמו הדם והאימורים מן הזבח והשיריים מן המנחה כמו הנותר בבשר הזבח שהוא נאכל וכשם שאתה אומר בזבחים שוחט ומקבל ומהלך כך אתה אומר במנחות קומץ ונותן בכלי ומוליך ומקטיר כל מעשה כנגד חבירו ולפיכך הפסול שיארע בזבח במחשבה שהיא בשעת עשיית א' מאלו הד' עבודות הוא כמו הפגול שיארע במנחה במחשבה הדומה לאותה שתהיה ג"כ בשעת עשיית אחד מאלו הד' מעשיות שכנגדן והואיל והדבר כן אין אנו צריכין בכל שאר הפרק הזה לפרש שום דבר כל עיקר לפי שכל אלו העניינים כבר נזכר כל הדומה לזה בפרק ב' מזבחים ובארנו שם כל ענין מהם תכלית הביאור תעיין אותו במקום ההוא לפי שכל דברינו בו טורח בלי תועלת וכן עשה הגמ' ג"כ שלא דבר על שארית הפרק לפי שהיה מבואר ממה שנזכר למעלה:

ריבה שמנה. פירש הר"ב שנתן שני לוגין או יותר דחזו לב' מנחות פסול. דמאי איריא דתני ריבה שמנה ליתני ריבה לה שמן אלא הא קמ"ל דאע"ג דהפריש לה שני לוגין ולא אמרינן הואיל והאי חזי ליה והאי חזי ליה לא לפסול גמרא ולשיטת רש"י כ"ש כשריבה פחות מב' לוגין. אבל שיטת הרמב"ם בפי"א מהלכות פסולי המוקדשין דלא פסל אלא דוקא בשריבה שני לוגין. דומיא דשני קומצים בלבונה דבפחות לא מיפסל וקמ"ל דלא תימא דוקא דחולין ודחברתה אבל כי אפריש לה לא. ולכאורה נראה שהיא שיטת הר"ב אבל לפירושו למשנה ב' פ"ג יש לדקדק בהיפך דכשיטת רש"י ס"ל כמו שאכתוב שם בס"ד:

וחסר שמנה. כדאמרן לעיל דף ט' משמנה שאם חיסר כל שהוא פסול. רש"י ועיין במשנה ה' פ"ג:

חסר לבונתה. כתב הר"ב אבל אם יש בה שני קרטין כו' [עיין מ"ש בפי"ג משנה ג'] ומ"ש הר"ב ואילו רבה לבונתה לא קתני דלא פסל אלא כשריבה יותר על שני קומצין דאז ריבה יותר מדאי דשני קומצין לגבי ב' קורטין הוה יותר מדאי הרבה משא"כ ב' לוגין לגבי לוג א':

הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ כו' הקומץ ונותן בכלי וכו'. בד' עבודות הללו מפגלים במנחה דגמרינן מזבחים בהיקש כדאמרינן בריש פירקין דאתקש מנחה לחטאת ואשם ומההיא הקישא גמרינן מחשבה דפוסלת במנחה ומינה מה זבח נפגל בד' עבודות כו' אף מנחה כו' רש"י:

להקטיר קומצה בחוץ. פירש הר"ב דכתיב ואם האכל יאכל וכו' ואינו נפגל ביום השלישי פירשתי בס"ד במשנה ג' פ"ב דזבחים:

לאכול שיריה למחר. דהיינו חוץ לזמנו דמנחה אינה נאכלת אלא ליום ולילה. דאתקש לחטאת ואשם [דזמנן כך כדתנן בפ"ה דזבחים] רש"י:

זה הכלל וכו'. מכאן ולהלן עד סוף הפרק כבר שנינו כיוצא בזה לענין זבחים בפ"ב דזבחים ושם מפורש בס"ד [*ומ"ש הר"ב לא פסל לרבותא כ"כ דאפילו פסול ליכא ולשון רש"י כשר:

ובלבד שיקריב המתיר כמצותו. פירש הר"ב הקומץ וה"ה לכולהו כמ"ש בזבחים פרק ב' משנה ג']:

כיצד קרב המתיר כמצותו כו'. עמ"ש בזבחים ספ"ו:

[*ונתן בכלי וכו'. כתב הר"ב שבשלשת עבודות כו' כלומר באחת משלשת כו' וכן לשונו בהדיא במשנה דלקמן]: