רְבִיעִית מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. רְבִיעִית מַיִם לִמְצֹרָע, וּרְבִיעִית שֶׁמֶן לְנָזִיר. חֲצִי לֹג מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ. חֲצִי לֹג מַיִם לְסוֹטָה. וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן לְתוֹדָה. וּבַלֹּג הָיָה מוֹדֵד לְכָל הַמְּנָחוֹת. אֲפִלּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, נוֹתֵן לָהּ שִׁשִּׁים לֹג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, אֵין לָהּ אֶלָּא לֻגָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד), לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן. שִׁשָּׁה לְפַר, אַרְבָּעָה לְאַיִל, שְׁלשָׁה לְכֶבֶשׂ, שְׁלשָׁה וּמֶחֱצָה לַמְּנוֹרָה, מֵחֲצִי לֹג לְכָל נֵר:

אלא מודדן עשרונות. כל עשרון עשרון בפני עצמו:

רביעית מה היתה משמשת רביעית מים למצורע כו': ואמר במצורע ושחט את הצפור האחד אל כלי חרש על מים חיים ואמר שלא יהא פחות מרביעית וכבר בארנו בפ' הז' מלאכת לחם תודה ולחם נזיר ושחצי לוג של תודה ורביעית של נזיר שבשמן הזה מושחין הלחם היא הלכה למשה מסיני ונאמר בסוטה ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ואמרו שהן חצי לוג: ומן הראוי שתדע שאלו השני מדות ר"ל רביעית וחצי לוג לא היו כלי שרת ונמשחו בשמן המשחה מפני מי מצורע ומי סוטה מפני שאלו הדברים אינן מן העבודה ולחם תודה ג"כ ולחם נזיר בשחיטת זבח מתקדשין ולא (בזבח) [בשמן] שנמשחין בו החלות אבל היה חצי לוג מכלי שרת לפי שמודדין בו חצי לוג לכל נר ונר והרביעית ג"כ מכלי שרת הוא לפי שמודדין בו רביעית שמן לכל חלה מחביתי כ"ג שהן י"ב חלות כמו שזכרנו שנסכיהן ג' לוגין כמו שבארנו בפ' הג' ולפיכך יהיה השמן רביעית לכל חלה וזה הענין מחזק ענין שעלה בלבי ולא מצאתי כתוב לסומכו עליו והוא כי מה שאמר בחביתי כהן גדול מורבכת תביאנה וכן נאמר בתודה סלת מורבכת והיא נקרא אצלם רבוכה והמלה הזאת אין לה גזרה כל עיקר ממה שיש בידינו מן הלשון אמנם נתחזקה דעתי בענין רבוכה שהוא רבוי השמן מאשר מצאתי מרבית השמן בחביתי כהן גדול ובמין רבוכה משאר מיני התודה כמו שזכרנו פירושו ודעתי נוטה שענין רבוכה היא ענין קלויה בשמן כמו שקולין דבר שנקרא בלשון ערב זולאבי"ה ר"ל שצפה על פני השמן שקולין אותה בה ולכן הוצרך רבוי שמן והוא שנא' בשמן תעשה ואשר הביאני לזה מה שאמרו בסיפרא בפי' ענין מלת מורבכת מלמד שכל מעשיה ברותחין והענין הזה הוא שיהא כל שמן שעושין עמה רותח והואיל והענין כן מה שאמר רביעית לכל אחד ר"ל שקולין אותה בה: וכבר בארנו שההין י"ב לוגין וכשזכר לוגין שמן למנחה אמר ג"כ שששה לפר וגו' ואינו ר"ל שנמוד הנסכין בלוג אלא בחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין כמו שזכרנו ומה שאמרנו חצי לוג לכל נר מערב עד בקר והוא שצריך לתת בכל נר מה שיספיק לכל הלילה בפתילה בינונית והוא חצי לוג ודע שאם נתכבה א' מהנרות שהפתילה והשמן שיש באותו הנר יחשב כולו כאילו הוא ישן ומסיר הפתילה והשמן ונותן שמן אחר חצי לוג ופתילה שלמה חדשה והוא מה שאמרו נר שכבתה נתישן השמן ונתישנה פתילה כיצד הוא עושה מטיבה ונותן שמן כמדה ראשונה ומדליקה ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:

רביעית מים למצורע. פי' הר"ב דכתיב וכו'. עמ"ש ריש פי"ד דנגעים:

ורביעית שמן לנזיר. כתב הר"ב ללחם נזירות. פי' לכל החלות והרקיקין. וכמ"ש במ"ב דפ"ז. ומ"ש הר"ב דלא קדיש משום רביעית מים של מצורע דהא חוץ הוא. פרש"י כל מעשיו בשער נקנור ולא בעזרה. ע"כ. והא דכתב הר"ב ונסכיהן ג' לוגין שמן. וכן לשון הרמב"ם. ועיין מה שאכתוב בזה בס"ד. במשנה דלקמן:

חצי לוג וכו'. כתב הר"ב וחצי לוג נמי לא משום חצי לוג מים של סוטה כו' הוא דקדוש. גם בזה גרס רש"י חוץ הוא. ופי' שהיה משקה אותה בחוץ בשער נקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי. ע"כ וכן יראה גירסת הרמב"ם שכתב לא מן העבודה היא. אבל גי' ספרים דידן חולין הוא. וכן גי' התוס' ופירשו בתמיהה. וכי חולין הוו המים שיהא צריך לקדשן והא מים קדושים כתיב. ואמרי' בספרי אין קדושים אלא שנתקדשו בכיור. אלמא כבר קדשו להו. וא"ת הא פרישית בפ"ק [והעתקתי דבריהם במ"ב פי"א] דאחר שנתקדשו בכלי שרת. לא משמינן לה בכלי חול משום דמגניא מלתא. וי"ל דה"מ בדבר שקרב למזבח. ע"כ. ומ"ש הר"ב. ולא משום חצי לוג שמן של תודה הוא דקדשי דבשחיטת תודה הוא דקדשי. גמ'. ומ"ש הר"ב אלא מפני שבו מחלק חצי לוג שמן לכל נר ונר של מנורה. כך אמר ר' שמעון ברבי לרבי וקילסו וא"ל נר ישראל כך היה. והתו' דף פ"ט תמהו למה היה צריך לקדש השמן בכלי שרת:

אפי' מנחה של ששים עשרון נותן לה ששים לוג. דת"ר במצורע עני כתיב עשרון בלול ולוג. לימד על עשרון שטעון לוג. דברי חכמים. ר' נחמיה ורבי אליעזר אומרים. אפי' מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר למנחה ולוג שמן. ור"א ור"נ האי עשרון בלול ולוג מאי עבדי ליה. ההוא לגופיה *)מי קאמר רחמנא ליתי חד עשרון. ואידך לגופיה לא צריך מדגלי רחמנא גבי מצורע [עשיר] ג' קרבנות וג' עשרונות. הכא דחד קרבן חד עשרון. ואידך איצטריך. סד"א הואיל וחס רחמנא עליה לאתויי בדלות אימא לא ליבעי מינה כלל. ואידך לגמרי לא אשכחן. ורבנן האי למנחה ולוג שמן מאי עבדי ליה. ההוא למתנדב מנחה שלא יפחות מדבר הטעון לוג. ומאי ניהו עשרון. ואידך תרתי שמעת מינה. גמ'. וכתב הר"ב. ואין הלכה כראב"י. וכ"כ הרמב"ם ועמ"ש בפי"ב מ"ד:

ששה לפר. כתב הר"ב דהיינו חצי ההין וכו'. וז"ל הרמב"ם וכשזכר לוג שמן למנחה. אמר ג"כ שששה לפר וכו'. ואינו ר"ל שנמוד הנסכים בלוג. אלא בחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין כמו שזכרנו. ע"כ. ומ"ש הר"ב שההין י"ב לוגין יליף בגמ' דכתיב (שמות ל׳:ל״א) ושמן זית הין. וכתיב (שם) שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. זה בגימטריא תריסר הויין:

מחצי לוג לכל נר. כתב הר"ב. שכך שיערו ללילי טבת הארוכים. וכן היה נותן בכל נר בכל לילה. ואם משתייר מן השמן בתקופת תמוז לא חיישינן. ובירושלמי אמרינן דבימות הקיץ היו עושין פתילה גסה ובימות החורף פתילה דקה. ומיהו כששיעורו מתחלה שיערו בפתילה בינונית. תוספות. וכ"כ הרמב"ם דהשיעור בפתילה בינונית: