נִדְרֵי אֳנָסִים, הִדִּירוֹ חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְחָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלָה בְנוֹ אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר, הֲרֵי אֵלּוּ נִדְרֵי אֳנָסִין:

על השקל. הוא חצי סלע:

נדרי אונסים הדירו חבירו שיאכל אצלו כו':נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהוא כו':זכר שני מינין מן האונסין אחד מהם שנשבע על דבר ונאנס או שהשביעו אנס ואם הודה לו על האמת הזיק לעצמו או לזולתו בממון או בנפשות פי' שאם ישביענו בשביל אחר כמו כן ישבע לו: ואמרו בית שמאי אומרום לא יפתח לו נדר רוצה לומר לא ישבע עד שישביענו ולא יתחיל. ובית הלל אומרים יתחיל וישבע קודם שישביענו. וחרמין מפסיקי הדרכים. והגנבים ומוכסין ידוע ובתנאי שיהיה מוכס העומד מאליו אבל אם העמידו המלך הנה העיקר אצלנו דינא דמלכותא דינא ואין מותר לו לברוח מן המכס ואיך ישבע עליו ואין הפרש בזה בין מלך עובד כוכבים ומלך ישראל. ודע שאלו הארבעה נדרים כולם אין הפרש בהם בין נדר ושבועה ולכך אינן צריכין הפרה אלא נדרי זרוזין ולפיכך אין זה מותר בשבועות:

הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה וכו'. בגמרא דף כ"ד פרכינן הא לאו הכי לא והא הוי נדרי זרוזין לראב"י דריש פרקין ומוקמינן למתניתין דהכא כשביקש המזומן מן המזמן שידירהו מנכסיו אם לא יאכל אצלו כגון שהיו מזמנים אותו גם במקום אחר וחפץ יותר לאכול עמו הלכך ליכא למימר דלזרוזי קא מכוון שהרי לא היה צריך לזרז אותו דאדרבא הוא בקש ממנו שיזמינו:

שחלה בנו. וצריך לשומרו. הר"ן:

או שעכבו נהר. היינו שגדל הנהר מהפשרת שלגים. דלא שכיח. ולא ה"ל לאסוקי אדעתיה להתנות. הרא"ש בגמרא: