הַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִפָּה, כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין יַבְחוּשִׁים אֲדֻמִּים, תַּטִּיל לַמַּיִם. אִם נִמֹּחוּ, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה. הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים, חֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אִם יֵשׁ עִמָּהֶם דָּם, טְמֵאָה. וְאִם לָאו, טְהוֹרָה. הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים, אִם זָכָר, תֵּשֵׁב לְזָכָר. וְאִם נְקֵבָה, תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה. וְאִם אֵין יָדוּעַ, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם, אֵינוֹ וָלָד:

ואם לאו טהורה. דסבר תנא קמא, אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ואפילו נמצא דם בתוך החתיכה, טהורה, דדם חתיכה הוא ולא דם נדה:

המפלת כמין קליפה כמין שערה כו': אם תצא ממנה זאת הקליפה אפשר שהם מדם הנדות שנתקרש בחום נתחדש שם ויהי אפשר שהן קליפות שחין ולכך צוה שישרו במים וביאר הש"ס שיהיו המים פושרין ויעמדו בה כ"ד שעות: ואמרו אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה היא סברת חכמים החולקים על רבי יהודה כמו שקדם: וכבר נתבאר בש"ס שאם ילדה מה שגופו גוף בהמה או חיה וצורת פניו צורת אדם הנה לא יחלוק אחד שהוא ולד ואמו טמאה לידה כמו כל יולדת ואם היתה צורת פניו צורת פני בהמה או חיה ושאר גופו גוף אדם הנה אין חולק ג"כ שהוא אינו ולד ואמנם מחלוקת רבי מאיר וחכמים במי שתהיה צורת פניו מסופקת קצתה נוטה לצורת פני אדם וקצתה דמות פני בהמה או חיה רבי מאיר אומר אינו ולד עד שתהיה כל פניו פני אדם וחכ"א מאחר שתהיה מפניו קצת תואר בני אדם הרי זה ולד והוא כוונת אמרם כל שאין בו מצורת האדם אינו ולד אע"פ שהיה נראה מזאת המשנה שרבי מאיר הוא מחמיר וחכמים המקילים אך אמנם נתבאר מסברתם בתוספתא (פ"ד) ומה שזכרתי לך. ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע שילד אדם כל מה שזכרתי פה אבל זה אפשר וכבר העידו יותר מזה וכתבו הפלוסופים מה שהוא זר יותר מכל אלה הענינים הטבעיים כלם הולכין על הרוב ויפול בהם הזרות והפליאה והלכה כחכמים:

המפלת כמין קליפה כמין שערה כו'. עיין מ"ש ברפ"ז [*ונ"ל דקתני כמין שערה דומיא דכמין קליפה. שהיא קליפה אחת אף שערה אחת במשמע. וסייעתא לפירושו של בעל מקנה אברם. שכתבתי ברפ"ד דמסכת נגעים בדקדוק לשון שער ושערה]:

אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה. *) ובנ"א ל"ג ואם לאו טהורה ולכאורה נראה דאף הר"ב ל"ג ליה מדלא פירש עלה דהכא דכרבנן היא כמ"ש אדלקמן אלא שראיתי להתוס' [דף כב ד"ה ליפלוג] דאדמקשי בגמרא דהא דלקמן. ולפלוג ר' יהודה כו' כתבו וז"ל אשערה וקליפה לא פריך דלפלוג ר"י. דמועטין נינהו ולא שייך בהו פתיחת קבר ע"כ. ש"מ דה"נ גרס ואם לאו טהורה:

המפלת כמין בהמה כו' תשב לזכר כו' דברי ר"מ. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הואיל ועיניהם דומות כשל אדם פירש"י שחור שבעין הוי עגול בבהמה כשל אדם. אבל דדגים לאו עגול הוא. ע"כ [ועי' מ"ש בזה במ"ח פ"ו דבכורות] אי הכי ליתני נחש. אי תני נחש ה"א בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר"מ דלא כתיב ביה יצירה. אבל בהמה וחיה לא פליגי. דכתיב בהו יצירה כמו באדם:

תשב לזכר. ימי טומאת ז'. וימי טהרה ל"ג וכל דמים שתראה בהן טהורין. רש"י:

לזכר ולנקבה. לחומרא. ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר ולא [לסוף] פ' כנקבה. רש"י וכן פי' הר"ב במשנה דלקמן:

וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד. כתב הר"ב דלר"מ כל צורת אדם צריכה כו' ורבנן כל שאין בו מצורת אדם כלל וכו'. ואפילו שהיה נראה מזאת המשנה שר"מ הוא מחמיר. וחכמים המקילים. אך אמנם נתבאר מסברתם בתוספתא מה שזכרתי לך. הרמב"ם. וכתב עוד ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע. שילד אדם. כל מה שזכרתי פה. אבל זה אפשר. וכבר העידו יותר מזה וכתבו הפלסופים. מה שהוא זר יותר מכל אלה [כי] הענינים הטבעים כלם הולכים על הרוב ויפול בהם הזרות והפליאה. ע"כ. עיין מה שכתבתי בשמו במשנה ו פ"ט דחולין [ד"ה עכבר]: