בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁפִּיהָ לַחוּץ. הָיָה פִיהָ לִפְנִים, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ, כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ וְתוֹכָהּ טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ בַבַּיִת, הַכֹּל טָמֵא:

תחתיה וגבה טמא. אבל מה שבתוכה טהור. דאע״פ שהכוורת מצלת על מה שבתוכה, אינה מצלת על מה שתחתיה וגבה כנגד הזית של טומאה. דעל מה שבתוכה דין הוא שתציל, דאפילו מונחת באוהל המת מצלת בצמיד פתיל, כיון שאינה מקבלת טומאה, אבל מה שתחתיה ושעל גבה אינה מצלת כיון דכלי היא, כדתנן לעיל פרק ו׳ אדם וכלים נעשים אוהלים לטמא אבל לא לטהר:

אם היה פיה לפנים הנה יתחבר חללה בחלל הבית ותכלול הטומא' לכל מה שיהיה להן יחד וזה הדין גם כן בכוורת מחולחלת כמו שהתנה אחר זה:

היה פיה לפנים. כתב הר"ב והשתא מיירי בזמן שהיא כלי מחולחלת ואינה גבוה' כו'. וכ"כ הר"ש. לישנא דמתני' [*ז] נקטי. והתם מפרשי דמחולחלת לאו דוקא. וזה לפי דרכם. אבל לפי דרכי בדוקא קתני. כמו שאכתוב שם בס"ד. גם להרמב"ם בדוקא קתני. ואעתיק דבריו לקמן:

תחתיה וגבה ותוכה טמא. גי' זו נכונה לדעת הרמב"ם שכ"כ כל שהוא כנגד הזית בתחתיה. או ע"ג טמא. וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכנגד הטומאה. וכבר כתבתי בזה במ"א. אבל לשיטת הר"ב והר"ש והראב"ד. דכל תוכה טהור. גירסתם כגירסת ס"א דל"ג ותוכה וכן היא שטת מהר"ם: