מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, מְטַמְּאִין אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה, בְיָדָיו וּבְגוּפוֹ. וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, לֹא בְיָדָיו וְלֹא בְגוּפוֹ. נִטְמְאוּ, מְטַמְּאִים אֶת הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בְיָדָיו וּבְגוּפוֹ. וְאֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, בְּיָדָיו, אֲבָל לֹא בְגוּפוֹ:

כבר ביארנו בראשון מכלים שמי חטאת יטמאו אדם וכלים וביארנו על איזה אופן יטמאו במגע ובמשא ובאיזה אופן לא יטמאו זה אם היו טהורין בעצמן אמנם אם נפסלו מי חטאת כגון שנתערבו עם מים אחרים או תשתה בהמה מהן כפי מה שהתבאר בזה הפרק או אם נטמאו מי חטאת כגון שנגע בהן טמא או שנטמאו באופן מאופני טומאת משקין אשר קדם ביאורם הנה מזה ידבר בזאת ההלכה וכבר התבאר בשני מחגיגה (דף יח:) שאין כל איש טהור טהור לכל הדברים אבל יהיה לדבר טהור וטמא למה שהוא יותר מעולה במדרגה וקדושה מזה הדבר אשר הוא טהור לו ואמר שם שאלה מי החטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומ' כל עוד שנגע בהן בין שנגע בידיו או נפל מהן מעט על גופו שאין ראוי לו לאכול תרומה לפי שהוא טמא אע"פ שהוא טהור לחטאת ר"ל לקחת המילוי ולקדש ולהזות הנה הוא נשאר בטהרתו ולא יטמאנו בין שנגע בידו או בגופו לפי שהוא ממין מה שהוא טהור לו ואם נטמאו אלה מי חטאת ונגע בהן טהור לחטאת בידיו הנה יטמאו וסבת זה שכל מי שיגע במשקין טמאים נטמאו ידיו כמו שזכרנו בפתיחת זה הסדר ואם נפלו משקין טמאים על שאר הגוף לא יטמא האדם כמו שביארנו שם וכבר נשרש אצלנו שרש והוא אמרם בחגיגה (שם) ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו כל זה אם נגע בידיו והוא טהור לחטאת נטמא כולו:

ואת הטהור לחטאת. לא בידיו ולא בגופו. כתב הר"ב דנהי דנושא כו' טמא לכל מילי לחטאת מיהא טהור. ר"ל לקחת המלוי ולקדש ולהזות. הרמב"ם. ועמ"ש בשם הר"ש במ"ב פ"ק דכלים (ד"ה ומי חטאת):

נטמאו מטמאים כו'. כתב הר"ב דקי"ל דבטהרת מי חטאת מי שנטמאו ידיו וכו' בפ' בתרא מ"ז ובפ' ב' דחגיגה מ"ה וע"ש בפירוש הר"ב:

אבל לא בגופו. ע' במ"ב פרק דלעיל: