אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לַהֲעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:

אם אינן מכירין אותו. אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא:

אם אינן מכירין אותו משלחין אחר עמו כו': השיעור אם אין בית דין מכירין זוג זה שהעיד על החדש משלחין אנשי המקום עמו זוג אחר להעיד שזוג זה כשר הוא. ואח"כ זכר הטעם שמחמתו אין מקבלין עדות אלא מן הידועים והמכירים. ואמר בראשונה וכו' היו שוכרין הצדוקים עדי שקר להעיד על הראייה:

אחר עמו. פירש הר"ב זוג אחר דאל"כ חד מי מהימן להכשירו. אבל לענין חלול השבת יכול גם אחד לחלל כדי להעיד עליו. דשמא יצטרף עם אחר גמ'. ועיין מ"ש ס"פ דלעיל:

[*בראשונה היו מקבלין כו'. הכי קאמר למה שבראשונה כו' ירושלמי]:

מכל אדם. מישראל. שכל ישראל בחזקת כשרים עד שיודע לך שהוא פסול זהו דין תורה. רמב"ם פרק ב' מהלכות קדוש החדש:

[*משקלקלו המינים. היינו בייתוסים כמו שכתבתי במשנה דלקמן]: