סַנְהֶדְרִין ח׳ · ב׳

מֵאֵימָתַי חַיָּב, מִשֶּׁיֹּאכַל טַרְטֵימַר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מָנֶה בָּשָׂר וְלֹג יָיִן. אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה, אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ, אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה, אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר, שָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) זוֹלֵל וְסֹבֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ:

על המשנה הזו

משנה סַנְהֶדְרִין ח׳ ב׳, מתוך מסכת סַנְהֶדְרִין שבסדר נזיקין. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

עד שיקיף זקן התחתון. האי זקן דאמור רבנן, התחתון אמרו, שיקיף השער סביבות הגיד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

מאימתי חייב משיאכל טרטימר בשר וישתה כו': טרטימר בשר חצי מנה ומתנאיו עד שיהיה אותו הבשר בשיל ולא בשיל וכמו כן יין מזוג ולא מזוג: ואמרו דבר שהוא לו מדרבנן כגון תנחומי אבלים וכל דבר שהוא לו עבירה כגון שאכל ביום תענית צבור לפי שנאמר איננו שומע בקולנו ועד שלא יהיה באותו המעשה שלו אלא המרות אביו ואמו בלבד לא המרות התורה. ואין הלכה כרבי יוסי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

משיאכל טרטימר בשר כו'. כל אלו תנאים הנזכרים באכילה זו בפרקין. כתב הרמב"ם בפרק ז' מהלכות ממרים שהן כולן הלכה מפי הקבלה:

טרטימר. כתב הר"ב חצי מנה. טרטימר זה איני יודע מהו. אלא שמתוך שכפל ר"י ביין כופל אף בבשר. ונמצא טרטימר חצי מנה. גמרא. ושם כתוב בתי"ו. אבל הערוך הביאו בערך טי"ת:

אכל טבל כו'. עד שלא נפדו. נ"א ל"ג לה ומלתא פשיטא דל"ג דהא אינו נעשה [בן] סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. וכן לא העתיק הרמב"ם בפ"ז מהלכות ממרים ונשתבשו הספרים ממסכת ברכות. שבת. עירובין. ופסחים. דהתם שפיר מיתנייה:

אכל דבר שהוא מצוה. כתב הר"ב דרבנן. לאתויי תנחומי אבלים דאי מרישא ה"א חבורת מצוה היינו כהנים כו' [*גמרא לאתויי כו'. ופירש"י דאי מרישא. כו'] ואני תמה דהא עבור החדש נמי לאו דאורייתא דלא מצינו לסעודה זו שנצטוינו עליה בתורה. וצ"ע:

אכל כל מאכל כו' לאתויי דבילה קעילית. שתה כל משקה כו' [לאתויי] דבש וחלב דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב. ונכנס למקדש חייב [משום יין ושכר אל תשת (ויקרא י׳:ט׳) ובכהן עסקינן]. גמרא:

ואף על פי שאין ראיה לדבר. דדלמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל. ומיהו שלמה אהא אזהריה דממשיך טפי. זכר לדבר דבבשר מקרי זולל וביין מקרי סובא. רש"י:

מקור: ספריא · נחלת הכלל