הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ, קְלָטָהּ אַחֵר, קְלָטָהּ כֶּלֶב, אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה, פָּטוּר. זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חַבּוּרָה, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה. תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן, תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה, פְּטוּרִין, עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה:

הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו קלטה אחר כו': כשתדקדק לשון זאת המשנה תמצא בה קושיא והוא כי הוא אמר כשנזכר שהוא אסור ואחר כן קלטו אחר לאותו דבר שזרק שהוא פטור ואם לא קלטו אחר אלא שנפל לארץ יהיה חייב וזה אחר שנזכר ואחר כן אמר כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה ושערוה בגמרא כך הזורק ונזכר לאחר שיצאת מידו או שלא נזכר וקלטה אחר או קלטה כלב או נשרפה פטור הא נחה חייב חטאת במה דברים אמורים כשחזר ושכח אבל לא חזר ושכח פטור שכל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה:

קלטה אחר לשון רש"י וכגון שנעקר ממקומו וקבל:

קלטה כלב. בפיו דלא הוי הנחה דבעינן מקום ד'. לשון רש"י. ובגמ' דכי מכוון לה בתחלת זריקתו מחשבתו משוי ליה מקום. וכדתנן במשנה ד' פ"ג דכריתות:

פטור וכו' זה הכלל וכו'. כתב הר"ב ומתני' הכי מיפרשא הזורק ונזכר וכו' אי נמי לא נזכר וכו' הא נחה וכו' בד"א וכו'. וכך הם דברי הרמב"ם בפירושו. ואמר שמכח קושיא שיש במשנה דמדתנן ונזכר וכו' קלטה וכו' פטור משמע הא לא קלטה אחר אלא נחה אף ע"פ שנזכר חייב והא תני סיפא אינן חייבין עד שתהא תחילתן וסופן שגגה. ולפיכך שיעור המשנה וכו'. אבל דבריהם תמוהים להגיה כל כך שכשאמרו דקלטה אחר ר"ל או קלטה אחר מתרצא קושיתנו שפיר דהשתא ונזכר ונחה פטור כמו הסיפא. וכן כי אמרינן בד"א בחזר ושכח וכו' אין אנו צריכין תו לפרש דאו קלטה תנן אלא דוקא נזכר וקלטה אחר וכו' ודתידוק הא נזכר ונחה חייב הא מוקמינן לה בחזר ושכח ובגמרא הכי נמי איתנהו תרי שינויי דרבא מתרץ למתני' דתרתי קתני נזכר וכו' או שקלטה וכו' ובהכי מתרצא מתני' כדכתיבנא ורב אשי קאמר דמתני' לעולם חדא קתני ומתרצא בבד"א שחזר ושכח וכו' ואע"פ שדברי שניהם אמת להלכה. מ"מ במשנה א"א לפרש שניהם כאחת דאי תנן או שקלטה אחר וכו' אם כן מיירי בלא נזכר ודיוקא דהא נחה וכו' נמי בלא נזכר ולא קשיא ולא מידי אלא פשיטא שיהא חייב ומאי מהדר בד"א כשחזר ושכח ואנן לא נזכר כלל איירינן וארישא דתנן ונזכר ולא קלטה אחר אלא נחה לא מצי לדייק כלל דהא בנחה איירי ואעפ"כ פטור תנן. ואין ספק שיש קיצור בדבריהם ונתכוונו לכתוב שני פירושים חלוקים. ואמאי דמוקמינן בחזר ושכח פירש"י דאשמעי' דאע"ג דנזכר והויא ליה ידיעה בינתיים מיחייב ואין ידיעה לחצי שיעור באין בידו להחזיר. ועיין ס"פ דלקמן. [* ובהכי נ"ל לתרץ דלהכי כפל התנא הלשון דעד שתהא תחלתו וסופו שגגה לומר שאם בסוף שגג אע"פ שידע בינתיים חייב ובזה נדע פירושא דמתני' ואע"ג דרב אשי קאמר חסורי מחסרא והכי קתני הא כתבו התוספות שאין זה ממש חסורי מחסרא דמשנה כמו שהיא שנויה יש לפרש כן וכו' ע"כ ולרבא כ"ש דכפל הלשון לאשמעי' הא ועיין בפ"ק דעדיות מ"ה ופ"ק דמעילה מ"ד והתו' כתבו דאין ר"י יודע לרבא דאמר תרתי קתני אמאי תני ההיא דחבורה כיון דתני הזורק ונזכר פטור ה"נ חבורה דמ"ש ע"כ ואני איני יודע מה ידע ר"י לרב אשי דהא ה"נ כיון דאשמעי' בזורק ונחה דפטור כשנזכר בינתיים ולא חזר ושכח ה"נ חבורה דמ"ש]: