דֶּבֶק, כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת. זֶפֶת וְגָפְרִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן. חַרְסִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּטְפּוּט. סֻבִּין, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד, כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְדִּיפֵי:

אבר קטן. של תינוק בן יומו והוא אצבע קטנה שברגל:

דבק כדי ליתן בראש השבשבת כו': דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו: ושבשבת הוא הגמי שבראשיה נותנין הדבק קושרין אותה בקנה ומכניסין אותה בקיני העופות ומוציאין האפרוחין: וחרסית טיט האדמה והוא ידוע אצל הרופאים: פי כור שפת הכור שמתיכין בו והוא שם עברי בחרתיך בכור עוני (ישעיהו מ״ח:י׳): פטפוט רגל הכור כי עושין לו רגלים כשהוא גדול ובמשנת כלים פטפוטי כירה: צורפי זהב ידוע והוא עברי ותתנהו לצורף (שופטים י״ז:ד׳). סובין ידוע וכן יעשו הצורפים ישליכו הסובין על פני הכור בעת ההתכה: וסיד הוא עברי ושדת אותם בשיד (דברים כ״ז:ד׳) והוא נעשה מאבנים שרופות והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכוונתם להביא להם הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשר: כלכול הצדעים: ואנדיפי המצח. ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' נחמיה:

שעוה כדי ליתן ע"פ נקב קטן. ובברייתא [תנא] של יין ופרש"י למעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש ע"כ. והכי מפורש במ"ב פ"ג דמסכת מכשירין דשמן עב מיין. וצ"ע במשנה ב' פ"ג דמסכת כלים דמפ' [הר"ב] שהשמן דק מהיין וע"ש:

[* חרסית. פירש הר"ב לבינה כתושה. ועיין מה שכתבתי בסוף פ"ו דחולין]:

לסוד. פירש הר"ב בנות עניים טופלות. פירש רש"י מושחות: