חֶרֶס, כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר (ישעיה ל), וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, מִשָּׁם רְאָיָה, וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא (שם):

ושאר כל המשקין. שאין עושין מהם רפואה:

חרס כדי ליתן בין פצים לחברו דברי ר' יהודה כו': פצים חצי לבנה כשיש חלל בין חצאי לבנה וימלאו אותו החלל בחרסים ואבנים דקות והלכה כר' יוסי:

בין פצים לחבירו. פי' הר"ב כשמסדרין פצימין וקורות וכו'. נראה מלשונו דפצימין כעין קורות ועמודים. ולשון רש"י כשעושין פצימין ומסדרין אותן עמודים וקורות וכ"כ בפ"ה בביצה דף ל"ט פצים כמו פצימי פתחים פצימי חלונות הקבועים בחומה והן של עץ וסודרין אותם וכו' והוא כדעת בעל הערוך שמפ' שם הלחי והמזוזה פצימ' בלישנא דרבנן (ירמיהו ל״ו:כ״ג) ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה תרגומו תלת פצים. והרמב"ם כ' פצים חצי לבינה. [* כשיש חלל בין חצאי לבינה וימלאו אותו חלל בחרסית ואבנים דקים ע"כ וכ"כ במ"ד פי"ב דנגעים ושם מפרש הר"ב לפצים בענין אחר וע"ש]:

א"ל ר"י משם ראיה וכו'. ור"מ ס"ל דה"ק קרא דאפילו מידי דלא חשיב לאינשי כמו לחשוף מים מגבא לא לשתכח ליה. גמ':

משם ראיה. [* ק"ק שהו"ל משם זכר] עיין משנה ז' פ"ב דסוכה: