הַמַּקְדִּישׁ נְכָסִים וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יֵינוֹת, שְׁמָנִים וְעוֹפוֹת, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת:

המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':מה שחייבנו לומר ביינות שמנים וסלתות ועופות שיביא בדמיהם עולות על כל פנים ואמרנו בבהמות שיפלו דמיהם לבדק הבית לפי שהבהמות יש להם פדיון ויינות שמנים וסלתות ועופות אין להם פדיון כמו שהוא עיקר בת"כ ולפיכך מקריבין דמיהם ע"ג המזבח בהכרח והלכה כר"א:

יינות שמנים ועופות. ול' הר"ב יינות שמנים וסלתות והכי איתא בגמ' פרק קמא דכריתות דף ו' [*אלא שהר"ב כתב גם כן ועופות וכן] הרמב"ם כתב יינות שמנים סלתות ועופות וכ"כ בפ"ה מהל' ערכין [*ועי' מ"ש במשנה ו' בס"ד]:

רבי אלעזר. ה"ג הר"ב ר' אלעזר בלא יו"ד וכתב בכ"מ שהוא ר"א בן שמוע: