אֵין נוֹתְנִים, לֹא לְבַיָּר, וְלֹא לְבַלָּן, וְלֹא לְסַפָּר, וְלֹא לְסַפָּן. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְבַיָּר לִשְׁתּוֹת. וּלְכֻלָּן, הוּא נוֹתֵן מַתְּנַת חִנָּם:

וחומרי בהמה. שאסור לשלקן:

בייר. הוא משקה המי' לבני אדם מן הבור ויקבל שכרו עליו:

ובלן. בעל המרחץ.

וספר. המגלח:

וספן. בעל הספינה והוא אומר שאסור לו לתת שכר אלו מדמי שביעית לפי שלא נתנה אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה כמו שבארנו ומותר לו לתת לבעל בור המים להשקותו מפני שנתנה לשתיה כמו שנתבאר:

ולכולן הוא נותן מתנת חנם ואינו עושה חשבון שכרם ואף על פי שיש בדבר ההוא דרך מדרכי גמילות חסד וכבר נתבאר לך שהוא מותר והוא מה שאמר אוכלים פירות שביעית בטובה ושלא בטובה:

לא לבייר. מ"ש הר"ב להספיק לו מים לכל תשמישו. סיים הר"ש אלא דוקא לשתות כדקתני סיפא [*דזהו לאכלה. כ"כ בפירוש שהזכרתי]:

ולא לבלן כו'. מסיים הרמב"ם בחבורו פ"ו ולא לשאר אומנין ומסתברא דמשנתנו נקטה להני לרבותא דבלן וספר הנאת הגוף עושין לו וספן דבר שא"א שיעבור הנחל אלא ע"י ספינה וה"א דשרי: